לא מזמן נפל דבר במדינה, ואנחנו הולכים לבחירות כלליות מוקדם מהצפוי. קשה לזכור היום, אך בחירות אלה באו עלינו למעשה בגלל בעית טוהר המידות של הפוליטיקאים ובראשם ראש הממשלה לשעבר אולמרט. בפני ישראל עומדים אתגרים רבים, אין ספק, אך המערכת הפוליטית עומדת בפני שבר פנימי ואנו רואים כיצד יושר פוליטי מהווה "מטבע פוליטית" חזקה יותר בציבור מאשר רקורד צבאי/מיניסטריאלי (לבני נגד מופז). בינתיים, במפלגת העבודה, ממשיכים התרגילים המסריחים (מצטער, אין מונח אחר מתאים) והציבור, אוי לבושה, כל כך רגיל לצפות לזאת ממפלגת העבודה שאפילו אין עניין להרים גבה על כך. זה המקום, אולי האחרון, לעמי איילון להניף את דגל הפוליטיקה האחרת ולצאת פומבי כנגד התרבות של המפלגה שלו, ושלנו. בשתיקתו, שנמשכה עד היום, הוא נתן אישור והסכמה שבשתיקה למהלכים שהיו, ושקורים עכשיו.
פריימריס במפלגה קרבים כך שתהיה במה להשמיע מעליה דעות. אמנם, בטווח הקצר, השמעת דעות נגד הלך הדברים במפלגה יפגעו בה, אולי, בבחירות הקרובות. אבל גם כך, אני סבור, דרכה הנוכחית של המפלגה סופה, בבחירות אלה או הבאות, להוביל לאבדנה. רק פעילות של "ניקוי אורוות" יכולה לעזור "להתחיל מחדש". זה לא יקרה עד שלא יקום האמיץ שיקרא "המלך הוא עירום". עמי, קח אחריות בשם הציבור הגדול שעמד מאחוריך בפריימריס האחרונות! אני מקווה שתרומתך כשר בלי תיק בממשלה לא תקטן מתרומתך למדינה בתור הקטליזאטור לשינוי במפלגת העבודה.
היום שמעתי תגובה של עמי בחצי היום ברשת ב', לאחר סיום מהדורת החדשות של שעה 13:00.
הנושא היה התנגדות שר האוצר רוני בר-און לממן את המיגון של שדרות ("ציפינו משר הביטחון לתוצאות אבל הוא מביא לנו הוצאות").
עמי דיבר בבהירות ובחדות, טען שהממשלה לא עושה די בנושא. הוא האשים גם את משרד הביטחון ודיבר על כך שלא מקבלים את עמדתו בנושא העורף.
למרות שאני מביא את הדברים בקיצור רב, הרושם היה מאוד תקיף וחד. חבל שעמי לא מתבטא באופן דומה גם לגבי מה שקורה במפלגה. כראש השב"כ או מפקד חיל הים זה בודאי מבורך לדבר אך ורק בשיקול דעת, בתור פוליטיקאי לדעתי אפשר לדבר לפעמים גם מהבטן, להביע רגשות, לתקוף אישים ונושאים כאשר יש מקום לכך (ונראה שכולנו מסכימים לכך שהועידה האחרונה מחייבת "התקפה ישירה"). התומכים של עמי חוזרים וטוענים שצריך לשמוע אותו פעמים רבות יותר ו"חד" יותר, אבל איך שהוא עמי נשאר "מרוחק" ויוצר את הרושם, שלמרות שהוא אמור להיות מספר 2 במפלגה, הוא מין "צופה מהצד". עמי הפסיד הרבה מאוד תומכים בגלל היותו "קצין וג'נטלמן" ולדעתי הוא צריך ללמוד שהתנהגותו זו לא מובילה אותו ליעד שהוא הציב לעצמו. זו גם התנהגות שגורמת לתומכיו להתאכזב ממנו.
כדי להגיע לראשות המפלגה, צריך להילחם – ונראה לי שעמי עדיין לא מפנים ששמירת אמונים לאנשים הלא נכונים והתנהגות ג'נטלמנית כלפי מי ששמים ללעג את חוקת המפלגה וערכי הדמוקרטיה – לא תביא אותו ליעד המבוקש ותמשיך לגרום לרבים מתומכיו לעזוב אותו.
חברים יקרים
"אני מתחייב להוביל מנהיגות אמת, שיש לה את אומץ הלב לשאול שאלות ולערער על מוסכמות, ויכולה להביא אנשים חדשים ורעיונות חדשים לטובת מדינת ישראל"
מתוך : http://www.amiayalon.org/?CategoryID=287
תחת הקטגוריה 10 נקודות שיביאו את מפלגת העבודה בחזרה לשלטון.
האמנם?
גם בפעם הקודמת אמרתי שהתרשמותי מעמי היא חצי חצי.
האמירות יפות וטובות ולצידן יש גם מעשים רבים.
אך בשורה התחתונה יש גם היעדר מנהיגות ונכונות להכשיר רעות חולות רבות וגדולות לא פחות באמצעות שתיקה, כניעה, מוסר גבוה, פוליטיקה אחרת, אחדות מפלגת העבודה ואוסף אמירות והתנהגויות אחרות.
בסופו של דבר על ידי כך שעמי מכשיר לנו את ברק, כבל והתנהלותה האנטי דמוקרטית של מפלגת העבודה, עמי גם לא יותר מוצלח מהם.
מה עוזר לנו שה תמים בעדר זאבים?
לצערי הרב
אין לדעתי הצדקה לתמוך במפלגת העבודה 'בזכות' עמי איילון.
אותו טיעון יפה גם לשאר הצדיקים והצדיקות שלא מרימים צעקה והופכים שולחנות לאור התנהלות המפלגה בחודשים האחרונים.
תעודת עניות.
חבל
אפשר גם אחרת
אנשים ראויים כמו עמי ושלי במקום אחר או עם קצת יותר ביצים לא היו מזיקים לישראל.
עצוב לפגוש עוד פעם סיטואציה בה יש צורך להתייחס לעמי כילד עם הפוטנציאל הלא מנוצל. אבל בסוף אנחנו לא הפוטנציאל שלנו אלא מה שאנחנו עושים, ולא עושים.
מבחינה זו עמי לא הביא לנו (בינתיים) לא מנהיגות אמת לא ערעור על מוסכמות וגם לא אנשים חדשים.
ואם הוא לא ישנה משהו יסודי באופן ההתנהלות שלו.
אז גם לא נראה לי שהגיוני לצפות לשינוי.
אמיר