איפה הם כל "הגאונים" הפוליטיים שהמליצו להעניש את מפלגת העבודה ולהצביע לשברי מפלגות שונים?
איפה כל אותן מפלגות מצילות העם, המפלגות תומכות סוציאל-דמוקרטיה, המפלגות הדואגות לאיכות הסביבה והמפלגות הדואגות לשלום אמת?
מעל דפי האתר "עבודה שחורה" (ואולי גם במקומות אחרים) נעשה לדעתי בבחירות האלה מעשה איוולת של חיסול השמאל על ידי "תומכיו" וחיסול כל סיכוי שמישהו ילחם בעתיד הקרוב בעבור הנושאים החשובים לשמאל. גם "מרץ המתחדשת" המהלך ה-"מבריק" של השמאל, הגיעה לגיל בלותה במהלכו של יום אחד.
כל זמן שהשמאל יהיה מורכב מפלגנים שחושבים שבפוליטיקה אפשר לקבל את כל מה ששואפים אליו ב"זבנג וגמרנו", ושזה "נורא חכם ואצילי" להודיע קבל עם ועדה שצריך להצביע לרסיסי מפלגות שחלקן הזויות, להודיע ש"בגלל המלחמה" צריך להצביע לחד"ש ולהביע חוסר אמון מטופש וחד צדדי עד להחריד בממסד ובמה שקורה בסביבתנו כאילו ואנחנו האשמים הבלעדיים, אנחנו הרוצחים ואנחנו למעשה שורש הרע באזור, כל עוד "השמאל" הזה ימשיך בדרכו זו, לדעתי לא יהיה במדינה שמאל, לא תהיה מדיניות סוציאל דמוקרטית (חוץ ממה שחברת כנסת אחת, שלי יחמוביץ, תצליח להשיג).
אבל מה כן יהיה? יהיו אנשים "צודקים" "מצפוניים" ואיך שלא תקראו לזה. ואם בגלל "הצודקים" האלה ימשיכו בהפרטות פראיות, אנשים ימשיכו לחפש אוכל בפחי זבל, החינוך ירד בעצמו לזבל – והחיים עם הפלשתינאים ילכו ויסתבכו, זה לא נורא בכלל, העיקר שיש בשמאל אנשים "צודקים".
אנשים צריכים להתחיל להבין שצדק מחפשים בבתי משפט (וגם שם לא תמיד מוצאים אותו!). אנשים צריכים להבין שבפוליטיקה פועלים בתוך סבך של וקטורים שמושכים לכיוונים שונים ושהחוכמה היא לנסות ולהטות את שקול הכוחות לכיוון הרצוי, אבל אי אפשר לבטל את כל הכוחות האחרים. מי שלא מבינים זאת, כן הצליחו לגרום למחיקתו של וקטור אחד במשוואת הכוחות בפוליטיקה הישראלית: כוחו של השמאל.
על יחסם של אנשי השמאל לעצמם ולשמאל בכלל, אפשר לצטט את ישעיהו: מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו.
חשבון פשוט בבקשה.
כמה מנדטים עברו ממפלגת העבודה אל תי"מ, מרצ וחד"ש – האלטרנטיבות שנזכרו בעבודה שחורה?
התשובה היא בערך אפס.
אני הצבעתי לתנועה הירוקה מימד ביחד עם עוד 26000 איש, שחלקם הגדול בכלל לא מצביעי מפלגת העבודה שברחו ממנה או אנשים ששקלו להצביע לעבודה בראשות ברק לו תי"מ לא היתה מתמודדת.
כמה מנדטים עברו ממפלגת העבודה אל קדימה, הליכוד וישראל ביתנו? הרבה מאוד.
לא הפיצול בשמאל הרג את העבודה אלא אובדן הדרך של העבודה עצמה.
מבחינה מדינית אולמרט ולבני החליפו את מקומו ההיסטורי של יו"ר העבודה כ"ראש מחנה השלום", שכן ברק מיצב את עצמו כ"מי שצריך להיות כאן במלחמה הבאה" ולא עשה דבר למען שלום (באנאפוליס רק הפריע)
מבחינה כלכלית העבודה קידמה הפרטות במקום למנוע אותן, קידמה העלאת שכ"ל באוניברסיטאות וכן הלאה וכן הלאה – לא חלופה לביבי אלא דומה מאוד לביבי.
מה הפלא שמי שרוצים מלחמה והפרטה בחרו באורגינל – ביבי וליברמן?
בסופו של יום דווקא על תומכי מפלגת העבודה להודות
לאותם פעילי שמאל שאתה מקטרג (אני ביניהם).
למה?
בזכות הפיצול למפלגות קטנות מפלגת העבודה נמצאת
עכשיו במצוקה.
בזכות מצוקתה של מפלגת העבודה יש איזה שהוא סיכוי
שיעשה בה חשבון נפש.
בזכות העובדה (שלצערי הרב) אף מפלגה חדשה לא עברה
את אחוז החסימה יש למפלגת העבודה סיכוי להחזיר אליה
בוחרים רבים באם תעשה את הצעדים הנדרשים.
מפלגת העבודה לא איבדה ולו קול אחד
מכיוון שלא הייתה ראוייה להם
תארו לכם את השבר אל מולו כל פעילי מפלגת העבודה
היו נמצאים אלו לא הייתה עילה להרחיק את ברק ולקרוא
לשינוי יסודי במפלגה
למעשה האמת היא שעשינו לכם שירות גדול
המבחן עכשיו הוא האם מפלגת העבודה תשתמש
בו בתבונה ותהפוך למקום ראוי (ללא ברק וכאבל)
או האם המפלגה תמשיך לבכות שהפיצול בשמאל הוא הוא
הבעיה מבלי להבין שהפיצול נובע ממצוקה שכן
מפלגת העבודה כיום אינה ראוייה
אני מקווה שעד הבחירות הבאות יהיה
יותר קל למצוא למי להצביע
אבל
אם מפלגת העבודה לא תשתנה גם עד הבחירות הבאות
לא תקבל את הקול שלי וכך הלאה
לבסוף
או שיהיה מספיק ציבור מתוסכל שיצביע לאלטרנטיבה חדשה
ויכניס אותה לכנסת או שמפלגת העבודה תתעשת.
עכשיו תור מפלגת העבודה
והיא זוכה מן ההפקר בפור של ארבע שנים
בואו נראה מה יקרה
…
אמיר
אני מסכים עם הכותבים שלפני, אמיר ואיתי. אני הצבעתי עבודה קניתי עץ ריח עם ריח חזק במיוחד הסתכלתי רק על א.מ.ת. לא על בהנהגת… ושמתי את הפתק. עשיתי את זה בתקווה שהעונש יהיה מספיק חזק בכדי לשבת באופוזיציה. אני מקווה שעם החיילים מצבנו לא יתדרדר, בקדנציה הזאת זכיתי לעבוד עם אורית נוקד ואני רוצה שהיא תשאר, לא אכפת לי אם הרשימה תתקצר מלמעלה.
ביום כיפור אנחנו אמורים לטפוח על החזה שלנו ולומר במה אנחנו חטאנו. אני מציע להתרכז בחטאינו כמפלגה ולקן אותם עד לבחירות הבאות.
אז נקום ונהיה אלטרנטיבה שילטונית ראויה.
מפלגת העבודה הגיעה לשפל אליו הגיעה משתי סיבות מרכזיות:
1. התנהלות המפלגה ב-2 הממשלות האחרונות – הן בממשלת שרון, ובעיקר בממשלת אולמרט, לא השכילה מפלגת העבודה לדבוק בהבטחותיה לבוחריה, והפכה עצמה לחסרת לגיטימיות בעיני ציבור בוחריה.
2. השחיקה המתמדת במעמד הבינוני, שהולך ומצטמק במדינת ישראל מחד, ומתייאש מההשלטון מאידך. ציבור זה הפך לציבור של קדימה, בעיקר מפני שאינו רואה הבדל של ממש בינה לבין העבודה. הסיבה לכך נעוצה בשיח הציבורי הרדוד בנושאי החינוך והכלכלה, ובין השאר בתזמון המבצע בעזה והבחירות שאחריו (המבצע תוכנן זמן רב מראש רבותיי, למי שלא שם לב, ונועד בין השאר לשמש צרכים פוליטיים, למגינת הלב)
על מפלגת העבודה לשים לעצמה כיעד את חיזוקו של המעמד הבינוני בישראל, את הגדלת השיוויון במדינה, ואת העשרת השיח הפוליטי הציבורי. התחמקותה של שרת החינוך יולי תמיר, שהציפיות ממנה היו גבוהות מאוד, מקביעת תוכנית ליבה מחייבת לכל אזרחי ישראל, צעד חשוב מאין כמותו למהלך ארוך טווח של צמצום פערים, וכמובן בחירתו השגויה (וזאת בלי שום קשר למלחמת לבנון) של אביר הכלכלה הסוציאליסטית עמיר פרץ בתיק הביטחון הינן עוולות שקשה יהיה לתקנן באופוזיציה. לא אלה הצעדים שלהם ייחלנו, לא זו חשיבה ארוכת טווח.
זה הזמן שמפלגת העבודה צריכה להקים חזית איתנה עם מרצ, ולשרת את העם באופוזיציה, תוך שהיא עובדת קשה מאוד להחזיר את אמון בוחריה.
בליכוד הצליחו לעשות זאת. הממשלה שהולכת ומתבשלת תהיה מספיק גרועה כדי לאפשר לעבודה את ההזדמנות זאת.
עד לאחרונה הייתי חברת מפלגת העבודה. אין מצב שהייתי מצביעה לה בבחירות האלה. לולא היתה תי"מ, לא הייתי מצביעה בבחירות האלה בכלל.
לא אטרח בתשובה מפורטת אם ריסקנו או לא ריסקנו ומאיפה נגנבו הקולות, אסתפק במשפטים ספורים וחישוב מתמטי פשוט:
* מי שריסק את השמאל הפעם היה מי שבחר לפצוח בעופרת יצוקה בדקה התשעים של הקמפיינים, והסב את סדר היום הציבורי ממעט ההתייחסות לנושאים סוציאל-דמוקראטיים אל עבר ענייני בטחון ו"מוות לערבים".
* ברק הבטיח לעצמו את כסא שר הבטחון לקדנציה בקרובה, אבל דחף את כל השמאל לרוץ להצביע ללבני בפאניקה.
* אם אתה רוצה לראות כמה "גנבו" המפלגות הקטנות בסה"כ, המספרים על הרשת:
http://www.knesset.gov.il/elections18/heb/results/main_results.aspx
לפי החישוב שלי – גורנישט מיט גורנישט! חיברתי את כל מי שלא עבר (בנדיבות גדולה! הכנסתי את כל הקטנות שנשמעו אפילו טיפה שמאל), מדע"ם ועד הירוקה מימד וכל הירוקים המזויפים שבינהם, הגעתי ל- 86184 קולות מתוך 3189099 כשרים (לפני מעטפות כחולות) שהם 2.7% או 3.2 מנדטים.
אם תסכם רק את הגדולות (1000+ בין הלא-עוברות (תי"מ, ירוקים, עלים, גימלאים, צבר, סנה, דע"ם) וקיבלת 2.96 מנדטים.
זה הכל. שלושה מנדטים התפזרו על כל המפלגות, זה לא דגדג לאף אחד.
להשוואה, בבחירות לכנסת ה17 סך כל הקולות שלא עברו חסימה היה שבעה(!) מנדטים. אני יכול לחזור אחורה גם ל16, הכל באתר הכנסת.
אז מי ה"גנבים"? צא וחשב, ואתה מוזמן להציץ בתוצאות הקלפיות, למשל הצבעות קיבוצי עוטף עזה ואחרים. רק אל תעשה את זה בבקשה עם כוס קפה ביד.
http://www.politico.co.il/election_results.asp
אבקש שתקח את כל הזעם הקדוש והבלתי מוצדק הזה, ותפנה אותו למקומו הראוי! אל האנשים שלא עצרו את עופרת יצוקה בזמן, אל האנשים שלא עשו מספיק להחלשת החמאס בשנתיים האחרונות, לאנשי מפלגתך שישבו בכסאות הרשות המבצעת ובעיקר חיממו אותם.
העם אמר את דברו בקלפי, אדוני. והוא גם אומר את דברו פה.
מסכים עם כל האנשים שהגיבו פה. אתה מפנה אצבע וארבע מופנות אליך בחזרה. ההתנהלות של העבודה בממשלות האחרונות, וגם הבחירות ההזויות של חברי העבודה בפריימריז בשלוש פעמים האחרונות הם הסיבות להתרסקות, אדוני.
העבודה אשמה במצב של העבודה. ומר"צ היו מטומטמים באותה מידה, ואף יותר. הגיע הזמן לחשבון נפש, ואם זה חשבון הנפש שאתה מספק – אני לא אצביע עברכם לעולם.
מספיק להונות את האנשים שבוחרים בכם – כמו שעשיתם בממשלות האחרונות. אולי תחשוב על זה?!
למה הייתם בכלל במשרד הביטחון?!
אולי תחשוב על זה?!
בסדר אז מצאנו סיבות שונות ואשמות שונות, אבל מה עושים עכשיו?? השמאל קיבל סטירה רצינית. איך מחזירים אותו לשלטון? איך גורמים לעם להבין שהדרך שלנו היא הנכונה והצודקת???
מלכלכים את הידיים, פשוט מאוד.
לא יושבים בכורסא בבית ונאנחים, ולא סומכים בעיניים עצומות על חברי הכנסת.
קמים ואומרים.
מרימים טלפונים ושואלים שאלות נוקבות את האנשים שבגבעת רם (כי לדואל הם לא עונים, ובעצם גם לא תמיד מגיעים שם לישיבות)
דוחפים את מערכת הממשל כולה להיות יותר שקופה, כדי לראות מה בדיוק אנשים האלו עשו ולא עשו.
במקביל יוצאים לשטח לראות מה אומרים המצביעים בדרך מהקלפי ואליו (טוב, זה פיספסת ביומיים-שלושה)
והולכים לדבר עם פעילי שכונות, מתנסים ותנועות נוער לשמוע מה חושב הדור הבא של המצביעים ומה צריך לשנות.
והולכים ליצור מפגשי הדברות עם מי שיכול במעשה או מחדל לשנות את הרלוונטיות של ביבי וליברמן, הלוא הם ערביי ישראל, הגדה והרצועה. לחשוב איך ניתן לגשר ולאחד שורות.
לקפוץ לבקר, לשאול ולהבין מה ניתן לעשות באום-אל-פאחם כדי שביקורים של מרזל יקבלו זלזול והתעלמות במקום את התגובות שהוא רוצה לעורר.
להיות מעורבים בקהילה המקומית, מערכת החינוך, לראות איך האלימות בהפסקות בין השיעורים הופכת ליותר גרועה מדי שנה ומה אפשר לעשות עם זה.
לכתוב לנבחריך הצעות חוק לשיפור מצבו של מעמד הביניים ושל מערכת החינוך ולדאוג שיקדמו אותן.
לקפוץ לכפרים גליליים כמו עראבה, להבין את הלך הרוחות. להבין איך זה שכבר לא מתרגשים שכ5% מבני הכפר מתגייסים בהתנדבות לצה"ל בגילאי 18-25, אבל עדיין לא מומלץ להם לחזור הביתה לבושים במדים בסופ"ש. מה לשפר בקשר עם האנשים האלו כדי להעלות את האחוז הזה בכפרים השונים. עוזי לנדאו אמר את זה כל כך יפה לפני שבועיים: "אין נאמנות בלי אזרחות". הייתי צריך להקליט את הרגע ההיסטורי 🙂
לקדם את הסכם הקבע. להפסיק להשלות את העם שירושלים לא תחולק וללחוץ על הח"כים לקדם כבר את היוזמה הסעודית, כל עוד היא עדיין מושטת לנו.
לקדם את הירוקה-מימד: לשכנע את יו"ר העבודה או קדימה לחתום איתם הסכם עודפים כי הם מגדילים את הגוש הסוציאל-דמוקראטי אבל לא על חשבון השמאל אלא "קדימה" וימינה.
עד היום מפלגת העבודה סרבה לחשוב כלל על ללכת לאופוזיציה, שם תוכל לשקם את עצמה.
מה שלא נכנס בשכל כנירא יכנס במכות, ולכן יש לברך על המכה שהעבודה קיבלה.
ה"פלגנים" למיניהם לא אשמים, אולי הוסיפו משהו, אבל זעם יש להפנות לברק, כבל & COMPANY על התנהלות מטופשת, ניהול כושל וחוסר תבונה פוליטית מינימלית !!
צר לי שמר גור לא טורח לענות.
בינתיים הגיעו קולות המעטפות הכפולות, והתברר שקולות "באדר עופר" החסומים של מצביעי תי"מ והאחרות נתנו עוד מנדט לעבודה ועוד אחד לקדימה, אבל לא סייעו לליכוד ולישראל ביתנו להשלים לעוד מנדט.
בשורה התחתונה, השמאל ניזוק קשה, וקיימות שאלות אמיתיות למה העם נס לו ימינה, ומה על השמאל לעשות כדי להשתקם. על אלו מר גור לצערי לא עונה כאן (אלך לחפש בשאר הבלוג, אולי בפוסט אחר?).
אני רואה את הבעיה נעוצה בכך שהציבור הורגל ע"י התנהגות נבחריו ומילותיהם, לבחור לפי ההווה ולא לפי העתיד. זה אומר שאנשים שכחו מה היא דמוקרטיה, וזה אומר אסון לממשל הזה. הוא יהפוך לנשיאותי וזה יהיה צעד אנטי-דמוקראטי בלתי הפיך.
אז חברי חוג חיפה, אשמח לדעת מה תעשו כדי להסביר לעם שיפנים דמוקרטיה מה היא, ומהן הסכנות שבלאבד אותה?
זו לא שאלה רטורית, אני באמת שואל.
אני מסכים עם רוב הדוברים שלפני, ובמיוחד עם עמית.
אני לא רוצה להאריך, אבל, אריה גור, מפלגת העבודה היא שהקיאה מתוכה את מימ"ד בצעד מכוער כיוון שחבריה פחדו על כסאם, כך שאל לה לבוא בטענות אל אנשי מימ"ד שרצו עצמאית.
מפלגת העבודה צריכה לשבת עם עצמה ולבחון את מעשיה בשלוש השנים האחרונות טוב טוב. ולא, לבחון את מעשיה אין הפירוש בהתזה אוטומטית של ראשו של ראש המפלגה הנוכחי ובחירת חדש. אינני אוהב את אהוד ברק יתר על המידה אולם מסורת התזת הראשים הזו היא חלק ממה שהמאיס את מפלגת העבודה על הציבור.
על מפלגת העבודה לשבת באופוזיציה, לגבש את דרכה ובנות ביחד עם מפלגות השמאל האחרות (מר"צ, מימ"ד, התנועה הירוקה) את גוש השמאל הציוני החדש, כזה שיש לו אלטרנטיבה מוכנה מול הימין.
חברים, הטענה שלי היא פשוטה אבל אנסח אותה באופן ציורי כדי שאובן טוב יותר:
נניח שכמה שותפים פותחים מסעדה – אולי לא הכי מוצלחת שבעולם.
עכשיו דמינו לעצמכם שהשותפים עצמם מפרסמים קבל עם ועדה שהמסעדה שפתחו אינה טובה – ובמקום לנסות לשפר את הטעון תיקון, כל אחד פותח לו מסעדה אחרת.
אני חושב שהייתה חשיבות עליונה לכך שמפלגת העבודה תקבל הרבה מנדטים – אבל כל השמאל חבר ביחד כדי להשמיץ את המפלגה הזו ולהציע שברי מפלגות שונים. את התוצאה כולנו רואים. כל הניתוחים השונים שווים בעיני כקליפת השום. כפי שאני רואה את מה שקרה, אנשי השמאל המליצו למעשה לעם ישראל לא להצביע לשמאל.
אני לא חושב שעם עובדות אפשר להתווכח, לכן נראה בעיני נלעג (סליחה על הביטוי הקשה) שלא רק שהשמאל התרסק, אלא הרבה מאלה שפעלו למען ריסוקו מנסים עכשיו למצוא תירוצים כאלה ואחרים.
יש מי שעושים מעשים ויש מי שמתרצים תירוצים.
לגבי איכות הנהגת מפלגת העבודה, אני חושב שברק ואיתן כבל, מאותו שלב שצפצפו על חוקת מפלגת העבודה עצמה, מקומם לא במפלגה.
אז אני חושב ככה ועוד הרבה חושבים ככה – אז מה? בגלל זה צריך להצביע למפלגות אחרות? המלחמה צריכה להתבצע בתוך מפלגת העבודה. למשל, במקום לבכות "אכלו לי שתו לי" אחרי הועידה האחרונה, צריך היה לחשוב איך בועידה הבאה לא יקרה דבר כזה. מה שקרה בפועל זה שמי שנתפסים בעיני כפושעים ריסקו את אנשי המצפון במפלגה – וחייבים להודות שהם עשו זאת בקלות מדהימה!!!
מי שמרוצה מכך שהמהלכים של אנשי השמאל הביאו לריסוקו (או לפחות סייעו לריסוקו) ומרגיש שפעל היטב, אין לי ויכוח איתו – אני רק טוען שאנשי השמאל ימשיכו כנראה להיות חכמים וצודקים מעל דפי הפורומים השונים – אבל "מלחמה" ממש על עמדות השמאל, לא תצא מהם.
מבצע "עופרת יצוקה" היה לדעתי מהלך מוצדק ללא דופי – כולל מועד פתיח ת המבצע ודרך ניהולו. אני לא קונה את הסיפור שאנשים לא הצביעו למפלגת העבודה בגלל המלחמה – אם כבר יש משהו מקומם זה למשל שמרץ פתאום "התעוררה" והתחילה (כהרגלה) לבקש להפסיק את המלחמה ועד היום אני לא מבין אם הם היו בעד, היו נגד – או שרצו ללכת עם ולהרגיש בלי.
לדעתי השמאל מורכב ממובילי דרך מבולבלים שאני בכלל לא חושב שיש דרך לגשר ביניהם – אבל העובדה היא עובדה: אין שמאל! כל היתר זה (כאמור) תירוצים ריקים מתוכן.
לדעתי צריך להציל את מפלגת העבודה, להלחם מתוכה במי שצריך להלחם ולבנות אותה שוב כגוף הגדול שיוביל את השמאל.
אם מישהו חושב שהוא יכול להתחיל עכשיו לבנות מפלגה חדשה ומשפיעה – שיהיו בה לפחות 40,000 מתפקדים (כפי שיש היום במפלגת העבודה, זו לא דרישה גבוהה מידי) – אשמח מאוד אם יראה לי את התוכנית שלו ואם יהיה בה סיכוי, אני אישית מתחייב לעזור במלוא …. רציתי לכתוב המרץ, אבל זה לא מתאים פה, במלוא כוחי.
אריה,
פתחת במשל מסעדה, ויפה שכך.
אפשר כאן לפרש את הנמשל של "יותר מדי טבחים מקדיחים את התבשיל", וגם את "אין הנחתום מעיד על עיסתו" ועוד הרבה ביטויים יפים. אני יכול להגיד לך שמסעדה שנותנת שירות טוב ואוכל איכותי קונה אותי, אבל מסעדה שמחליפה כל חודש שף ותפריט, או שהמנה הכי טובה בתפריט לא מוגשת כבר שנתיים כי תמיד "בדיוק היום חסר!", או שבמקום לתת לי שירות אני רואה את המלצרים מתווכחים עם השף… מסעדה שכזו תפסיד אותי בתור לקוח, אפילו לטובת דוכן פלאפל שבו אני יודע למה לצפות.
העבודה היא מפלגה שעברה המון זעזועים מזה 20 שנה, ולמעשה מאז המהפך של 77. אני רואה דלת מסתובבת בקצב מסחרר של יושבי ראש, מאבקי כוחות, מחנות, מחטפים, ראשים אופורטוניסטים שנזרקים והחלון ונכנסים בדלת האחורית, או לחלופין נזרקים מהחלון ואז נמשכים חזרה פנימה מהדלת הראשית.
בסך הכל, למפלגה שאין בה יציבות פנימית ומסר אחיד קשה לשמור על יציבות בעיני הציבור. כשחילופי ראשות המפלגה מברק למצנע לפרץ וחזרה לברק לא נותנים לבוחר זמן לנשום ולהבין מה מנסה המפלגה להגיד לו, מתחיל להבין שאולי אין מה להגיד ואלו רק מאבקים פנימיים וחוסר הסכמה. נוסיף על זה התחמקות של ברק מלעמוד באולטימטומים שהציב על פרישה מהקואליציה פעם אחר פעם, ואיזה אמון נשאר? התנהגות שאין לכבד אותה בקול, לא תזכה בקול, והנבחרים לא עושים דבר כדי לסתור את הביקורות האלו.
הליכוד לא חף מבעיות. לפעמים נראה שנתניהו נבחר לראש כדי שאנשי החישוקים שמאחוריו לא יוציאו אחד לשני עין. המחנאות והפלגנות שקיימים מחוץ לעבודה קיימים גם בתוכה. אם זה היה על עקרונות מוסר ודמוקרטיה מילא, אבל מבחוץ זה נראה כמאבקים בינאישיים בלבד. בוחרים ראש מפלגה לפי מה שיועץ התקשורת חושב שהעם רוצה בבחירות הקרובות ולא לפי מה שנכון למימוש החזון ארוך הטווח של המפלגה.
אז בוא נראה… מימ"ד רצתה להתאחד עם מרצ אבל הקולות האנטי-דתיים שם לא נתנו לזה לקרות. התנועה הירוקה רצתה להתאחד איתם אבל הציעו להם את המקומות הלא ריאליים של #7 ו-#12 בטענה שהם כבר מספיק ירוקים לבד (למרות שלחץ מועצות החלב והבקר עזר גם הוא, כי הם היו הראשונים שפתרונות ברי-קיימא לבעיית המים היו פוגעים בהם). יש כל כך הרבה ניואנסים קטנים שלא מאפשרים לאנשי השמאל להרגיש בנוח בכפיפה אחת, לצערי הרב, ולהציג מצע אחיד. כשזה קורה מאידאולוגיה מילא, אבל לרוב זה קורה מעקשנותם של ראשי הרשימות להתגמש בנושאים שאינם עקרוניים, או שאינם מוצדקים: מעמד אישי, דעות קדומות, כבוד וכולי. כן, זה המזרח התיכון.
לצערי אני לא יכול לראות את זה קורה יותר, כי המאבקים הפנימיים האלו גרמו להתפוררות מוסרית ואידאולוגית שמקומה לא יראנה במדינה שצריכה להאבק על קיומה ממש. בין משבר המים, דלדול קופת המדינה, התחזקות החיזבאללה, משבר החינוך והסדר הקבע המתעכב – אין זמן והצדקה למאבקי אישים בתוך מפלגות! זה עלה לעבודה בבריחת ח"כים ל"קדימה" ועכשיו בקולות, ואני בטוח שבסבב הפריימריז הקרוב כמו תמיד ידיחו את ברק ויצניחו מבחוץ מישהו חדש. חבל שנחמן שי תפוס. מי הגנרלים הבאים שהשתחררו מקבע? בוא נחפש…
יש לי חבר שמציג בחיוך את החברה שלו בתור "גרושתי לעתיד" עוד בטרם התחתנו. אחר מציג את אשתו בתור "אלמנתי לעתיד" וגם הוא חושב שזה נורא מצחיק. ההרגשה שיש לי (ולאחרים, קרא עיתונים) היא שכך מתייחסת גם העבודה שלכל מי שהיא בוחרת לה לראש כבר 10-15 שנה. כשהגישה הזו תשתנה, אולי גם לקוחות המסעדה הנ"ל לא יעברו לאכול בהמבורגריה "מק-קדימה" שמעבר לכביש בזמן שהמלצרים מתווכחים עם השף ונמאס להם לחכות לשירות.
אני ראיתי ברשימת הירוקה-מימ"ד בית חדש כי אנשים מדברים לענין, בגובה העיניים, עם הצעות פרגמטיות וריאליות לפתרונות ברי קיימא לבעיות שלנו. כל זה מגיע מאנשים עדיין אידאליסטיים וצנועים מספיק כדי שלא לתת למאבקים בינאישיים לצוץ, ומוכנים ללמוד מבני שיחם כדי לשפר רעיונות. זה לא לזגזג בגלל לחצים פוליטיים, זה לתקן עמדות כשאתה לומד על שידע חדש שפוסל את המסקנה הקודמת, זה פראקטי, זה מה שמוביל לפתרונות ארוכי טווח. לכן הם גם דוגלים בשקיפות שלטונית במפלגה, שקיפות גם לשלטון במדינה, ודרך זה להחזיר לציבור את האמון בשיטה בכלל ובנבחרים בפרט. אני מייחל ליום שהשקיפות תהיה ברמה שאינטרסנטים ואופורטוניסטים פשוט יפחדו לרוץ לכנסת, ונקיון כפיים יהיה חשוב לא רק למרצ או לירוקה-מימד, אלא לכל המפלגות.
אתה ממליץ להעיף את ברק וכבל? ואחרים? אם החוקה צודקת והחברים לא עומדים בה, אז אין להיות "קצת בהריון" – צריך לעשות הפלה, אחרת נשארים ברשימה מחרחרי מאבקים שידפקו את סיבוב הבחירות הבא. אם יש לך את האומץ להעיף גם אנשי מפלגה שאינם פועלים כחוק למרות שדעתם מייצגת אותך, הרי שניקית וייצבת לא רק את המפלגה שלך, אלא את הפוליטיקה והמדינה גם כן. אם מרצ יכלו להעיף את דדי צוקר, ושינוי יכלו להעיף את פריצקי, אני חושב שהגיע הזמן שיקומו מכסאם מתפקדי העבודה ויקיאו מתוכם את מחרחרי המאבקים ומעגלי הפינות ומארגני קבלני הקולות, שלא לדבר המושחתים של ממש. אני רוצה גם שבצדה השני של הפוליטיקה ישבו אנשים כמו בני בגין וגדעון סער, ואני לא רוצה לראות את שטרית ומופז או ממשיכי דרכיהם.
אם נחזור למטבח המסעדה שלך: אם נראה שהשף מוציא מטעמים נהדרים אבל הג'וקים מסתובבים במטבח חופשי, הרי שברור לי שכלקוח (אפילו קבוע) לא אעלים עין מבעיות התברואה רק בגלל שמגישים פה את הלזניה המושלמת. צריך לעשות את הדבר הנכון, להחרים את המסעדה ואף לקרוא לפקחים שיסגרו אותה.
שלשם השינוי יהיה "משעמם" במפלגה לכתבי הרכילות, וכתבי הפוליטיקה יחזרו לכתוב על עמדות ודיעות. אוטופיה?
40K מתפקדים? אתגר נאה. אני מבטיח לנסות.
[…] בעבודה שחורה (הסבר מתימטי למה מדובר בשטויות כאן וכאן) וקראו לי לחזור בתשובה. להשקפתם, ההתנהלות הזו היא עונש […]
ניסחתי תשובה ארוכה, וחשבתי שהיא פוגעת. ניסחתי אחת נוספת, וויתרתי עליה גם כן כי היא נראתה לי מתקיפה מדי וזרקתי גם אותה, כי היא רמזה ש"בטח עוד מעט ברק ירצה לערוק לתוך הקואליציה וירצו להעיף אותו" והמציאות עלתה לי על הדמיון.
בקיצור, מר גור, אין לי תשובות מעודדות לתת לך, מלבד שהמנגנון שנקרא "מפלגת העבודה" פושט רגל, גם אידאולוגית וגם כלכלית. הגיע הזמן להקים משהו חדש ונקי בשמאל הישראלי, עם דם חדש, אידאולוגי ויצירתי, ולא להמשיך להחזיק גופות על מכונות הנשמה ודיאליזה. מחלות אוטו-אימוניות (שבהן הגוף מתקיף את עצמו) הן אחת הבעיות שהכי מטרידות בימינו את המדע, ואין לזה פתרונות כיום. המזל הוא שמפלגות אינן אנשים, ואפשר לנקוט בהמתת חסד של הארגון בלי להרוג את האידאולוגיה. את הרעיונות צריך לממש בכל דרך נקיה אחרת, שאינה כוללת את מחלות העבר.
וכן, זה אומר שמאל נקי חדש. נקי משחיתות, נקי משיטות עבודה ישנות, נקי מבירוקרטיה סבוכה, קבלני קולות וניתוק בין הנציגים לבוחריהם. אני אשמח לשתף פעולה אם תרצו לשמוע על הרעיונות שאנחנו עובדים עליהם לשיפור המצב ולהקים מפלגה שיהיה ניתן לפקח עליה כדי לשמור על יציבותה והיותה נציגה נאמנה של בוחריה. (השיטות והאמצעים לכך לא מוגבלים לשמאל כמובן או אפילו לישראל. התקווה שלנו היא להוריש את המתודות לכל מפלגה פוליטית וארגונים אחרים)
הדבר היחידי שיכול לעזור לשמאל להשתקם:
1. שכל אחד מחברי השמאל יפסיקולתקופה ממושכת לרצות להראות לאחרים כמה הוא משכילי וחכם ומבין הכול.
2. שהשמאל יקח לו איש ימין כיועץ, ופשוט ילמדו ממנו מה לעשות – אבל בלי להתווכח איתו.
קח דוגמה: הקימו מטה סוציאל דמוקראטי – עוד לא היו 2 -3 פגישות – לך תראה כמה ויכוחים כבר יש שם. פשוט לא יאמן. וכולם צודקים – רק חבל שמהצדק ומהחוכמה של השמאל הימין פורח.
אריה
זו הצרה של אנשים חושבים, שלפעמים הם חושבים יותר מדי 🙂
אני רוב הזמן עושה ולא מדבר, כנראה שאני צריך פשוט להשאר כזה.
לילה טוב, ובהצלחה לכולנו למרות הכל.