יאסר עראפת דחה הצעה נדיבה בקמפ דייויד. הצעות נדיבות עוד יותר נדחו בשיחות טאבה. אבו מאזן סירב להתפשר עם אהוד אולמרט על קבלת 95% משטחי הגדה. וגם כיום הפלשתינאים לא מזדרזים לחזור לשולחן המשא ומתן. המגמה ברורה: הפלשתינאים מעדיפים את המשך המצב הנוכחי על פני כל פשרה הפחותה מחזרה מלאה לקווי 67.
יהיה זה יהיר מצידנו להסביר את ההתנהגות הפלשתינאית בעשור האחרון באמרות שפר כמו: "הפלשתינאים לא מפספסים הזדמנות לפספס הזדמנות". האמת היא שעמדתם הנחושה מסתמכת על ניתוח מסוים של המציאות. הפלשתינאים מעריכים שהמצב הנוכחי בגדה לא עומד באמות מידה סבירות של העולם המערבי. המשך מצב זה רק מגביר את הלחץ הבינלאומי על ישראל, ובסופו של דבר עשוי להביא לנקיטת אמצעים קשים נגד ישראל. הלחץ עלול לאלץ את ישראל לקבל פתרונות לא נוחים מבחינתה (כמו מדינה דו-לאומית). במובן זה הם מרגישים שהזמן פועל לטובתם.
הגדה המערבית היא שטח המוחזק תחת שלטון צבאי כאשר התושבים המקומיים אינם זוכים למעמד של אזרחים. ירדן, המדינה ששלטה קודם באזור זה, התנערה ממנו כבר מזמן. שתי האפשרויות המתקבלות על הדעת הן סיפוח לישראל או הקמת מדינה עצמאית. חשוב להבין שאין שום פתרון אחר אשר יעמוד באמות מידה מערביות. ולראיה, אין עוד קבוצה המוחזקת במעמד דומה בעולם המערבי. מכיוון שפתרון הסיפוח לישראל, קרי מדינה דו לאומית, לא מקובל על שני העמים (אם כי בצד הפלשתינאי יש יותר שמשתעשעים ברעיון), ומכיוון שהניסיון ההיסטורי מוכיח את חוסר היציבות של פתרון זה, נשאר רק פתרון קביל אחד: הקמת מדינה פלשתינאית. שטחי A בגלל קוטנם, פיזורם, ניתוקם, ותלותם המוחלט בישראל לא יכולים להיחשב לפיתרון קביל.
hughaifa.wordpress.com 