Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘פוליטיקה אחרת’

התרבות הפוליטית בישראל נמצאת בתהליך של הידרדרות המאיים על עצם האפשרות לקיים חברה דמוקרטית. הפוליטיקה הפכה להיות מגעילה בעיני רוב הציבור. הפוליטיקאים מצטיירים כנוכלים הדואגים רק לאינטרסים של עצמם, ורוב האזרחים מדירים את רגליהם מן העיסוק בפוליטיקה. אדישות וייאוש תופסו את מקומם של האקטיביזם והתקווה לשינוי.

אחת התופעות המכוערות והמזיקות בפוליטיקה הישראלית, המאפיינת אולי יותר מכל את הידרדרות הנורמות הדמוקרטיות, היא שינוי כללי המשחק על ידי מי שבעמדת כוח – במטרה להישאר בעמדת כוח. מכיוון שהפוליטיקה הפכה להיות אישית, והפוליטיקאי הפך להיות לעוד קרייריסט המנסה לקדם את הקריירה שלו, החתירה הלא מרוסנת לעמדות כוח נתפסת כיום כלגיטימית.

ההשלכות הן חמורות. הבסיס של הדמוקרטיה הוא עקרון הכרעת הרוב. המיעוט מקבל על עצמו את החלטות הרוב, בין השאר מתוך אמונה שבעתיד דעותיו עשויות להתקבל. אף אחד לא יהיה מוכן להתמיד בתוך שיטה המנציחה אותו כמיעוט. אבל השינוי התכוף והמגמתי של כללי המשחק, כל מטרתו היא לשמר את הכוח בידי השלטון הקיים. אנו רואים את התופעות האלו בכנסת ב'חוק מופז', ובתקנון שהעביר ברק במפלגת העבודה כדי לבטל את הפריימריז. תופעות דומות מתרחשות גם בזירות משניות כמו המשמרת הצעירה במפלגה ששינתה את התקנון לפני שנה כדי למנוע בחירות, וכעת הולכת שוב לשנות את התקנון לטובת מחנה ברק.

המשך…

Read Full Post »

הבחירות בפברואר הקרוב, למרות שמשפט זה נאמר כמעט בכל מערכת בחירות, תהיינה, קרוב לוודאי, המשמעותיות ביותר בפיסול פניה וגופה של המדינה.
מה שהיה עד כה- רעיונות, ראיונות ומצעים שנועדו למשוך חתך רחב כמה שיותר של מצביעים, מצעים המשולים לפיסול בתים, פיגורות וכיו"ב בחול – לא יעברו.
עוד כחודשיים לבחירות ומצע אין.
מה שמציגים בפנינו אלו נבחרות. בכדורסל- חמישייה של העבודה (ברק, פינס, ברוורמן, יחימוביץ והרצוג),  בכדורעף -שישיה של קדימה. בכדורגל- אחד עשר של הליכוד. אצל הקטנים יותר יהיו ודאי רביעיות ברידג', זוגות טניס ואחד מי יודע?
מתגנב בי החשש כי כולם קשרו קשר נגד הבוחר. כאילו מישהו העביר מסר בין כל המפלגות שיש להראות הרכב או נבחרת מנצח(ת).
ומצע אין!
נאומים ודיבורים – יותר קליטים ו…נישאים ברוח.
המפלגות המתמודדות היו חייבות, זה מכבר, לפרסם מצעיהן, מי בקיצור ומי באריכות, בכדי לתת לנו הבוחרים אפשרות להבין מה השקפת עולמן והתייחסותן למגוון הנושאים המעניין אותנו.
מילא האחרים אבל, כחבר מפלגת העבודה אני דורש מנבחרי שיפרסמו, מהר ככל האפשר, מצע מפורט וברור,מסמך שיצהיר בבירור מהי הדרך, האג'נדה של המפלגה.

המשך…

Read Full Post »

במחנה

יושב לו חבר סיעת העבודה על הבמה ומחייך לעצמו. מולו שורות של צעירים לובשים חולצות אחידות יותר או פחות ומאחוריהם פעילים ותיקים. ההצגה מתנהלת והשיירה עוברת והוא יודע שאף אחד מן היושבים באולם לא משנים שום דבר, וגם התוצאה לא תשנה דבר – הרי הם באותו המחנה. זה לא משנה מה הם יגידו, יחליטו, יעשו, ייקחו, יתנו, ישריינו, ישנו, יוסיפו, יגרעו, יכנסו או שלא יכנסו. הם האנשים הנכונים. אנשי מפלגת תנועת העבודה ומי שעוזב הוא עריק.
תיאור זה של מערכת יחסים בין חבר מפלגה ובוחריה לבין חברי סיעתה ונבחריה הוא תיאור של מערכת היחסים הרווחת בכמה מפלגות בארץ וביניהן תנועת העבודה. לא מזמן נערך כנס בו עמי איילון הודיע על כוונתו לעזוב את המפלגה ועלו קריאות בסגנון 'אל תעזוב את הבית'. ובכן זה לא בית, זו מפלגה. אני לא מצליח להבין מדוע יש אנשים המאמינים שמפלגה יכולה להשתנות אם אין קשר בין הבחירות הפוליטיות שהיא עושה לבין התמיכה שהיא מקבלת. אנשים המציעים שעלי להצביע למפלגת העבודה מתוך 'נוסטלגיה' לוקים לדעתי בהבנה הבסיסית של מהי דמוקרטיה. באופן הזה ניתן להכניס תחת שם ה'עבודה' כמעט כל מסר ופעולה אפשריים. להוסיף מאחזים, להוסיף מחסומים, להפריט שירותים ועוד… כאשר הסמל הוא התוכן, התוכן הוא כלום. 'העבודה' היא סמל עשיר מבחינה היסטורית אך בימינו מנוצל בציניות ובאכזריות למטרות שונות ומשונות. אילו היינו דנים בכדורגל הייתי אומר לכם שלא עוזבים את הקבוצה גם כשהיא יורדת ליגה. אבל מפלגה היא לא קבוצת כדורגל והקשר אוהד-מפלגה אינו ראוי. זה הקשר שמבקשים מאיתנו ליצור עם מפלגת העבודה כאשר מדברים איתנו על נוסטלגיה. ואפילו בכדורגל אילו הייתם מכירים את הפועל ירושלים (כפי שהכרתי במקרה משיחה באוטובוס) הייתם מבינים מה שאוהדיה הבינו ממזמן – כשהקבוצה מתנהלת באופן לא ראוי יש לעזוב אותה. קל וחומר בנוגע למפלגות.

המשך…

Read Full Post »