שלי יחימוביץ' לראשות מפלגת העבודה / דורון גושן

המרוץ על ראשות מפלגת העבודה מתחמם. פאנל המועמדים מרשים באיכותו. הבחירה ביניהם היא מה שנקרא "צרות טובות". המבחן האמיתי שלהם יהיה היכולת לעבוד בשיתוף פעולה לאחר ההכרעה. מפלגת העבודה, לא יכולה להרשות לעצמה פילוגים נוספים. על המועמד הנבחר למצוא את הדרך לשתף את המועמדים האחרים, ולהתחשב במגוון הדעות שהם מייצגים. על המועמדים שהפסידו לגלות אורך רוח וכבוד לחוקי המשחק הדמוקרטיים.

מפלגת העבודה זקוקה לרענון השורות לא רק בעמדת היו"ר. נדרש לבצע בחירות לכל מוסדות המפלגה כדי לשקף את הטלטלה שהיא עברה בחודשים האחרונים. היו"ר הנבחר ייבחן ביכולתו להפיח רוח דמוקרטית במוסדות המפלגה, וביכולתו לשתף את ציבור המתפקדים בהחלטות. הרוח הדמוקרטית ושיתוף ציבור המתפקדים הם הכרחיים למפלגה הרואה עצמה כסוציאל דמוקרטית.

הבחירות לראשות המפלגה, מעוררות עניין. אני מציין זאת, כי היה עדיף אילו העיסוק במפלגה לא היה מתרכז במידה רבה כל כך סביב הנושא הפרסונאלי. מפלגה אמורה להיות מוסד מורכב הרבה יותר. תמיכה במפלגה מסוימת לא שקולה לתמיכה בראש המפלגה. אבל העיסוק בפרסונאלי הוא רוח התקופה, ולכן אי אפשר להתעלם מכך.

Read Full Post »

פרשנות על המרוץ לראשות מפלגת העבודה / דורון גושן

מפלגת העבודה יכולה להתגאות באיכות המתמודדים על תפקיד היו"ר. אין עוד מפלגה בארץ המסוגלת לנפק סגל מרשים כזה של מועמדים.

נכון לעכשיו ישנם שישה מועמדים לראשות מפלגת העבודה: שלי יחימוביץ', יצחק הרצוג, עמיר פרץ, עמרם מצנע, שלמה בוחבוט ואראל מרגלית. האחרון, מרגלית, אינו יכול להיחשב כמועמד רציני לכתר. מדובר אמנם באיש רב פעלים ומוכשר שעלינו לברך על הצטרפותו לעשייה הפוליטית, אבל חוסר ניסיונו לא מאפשר לבחור בו לתפקיד יו"ר. עליו להתמודד תחילה לרשימה לכנסת. יש להניח שזו בעצם מטרתו.

גם שלמה בוחבוט נעדר מן הזירה הפוליטית המרכזית במפלגת העבודה במשך תקופה ארוכה מידי. יש לברך על חזרתו, אבל ראוי שיתמודד תחילה על מקום ברשימה לכנסת. חוסר נאמנותו למסגרת המפלגתית (הנ"ל עבר לקדימה לפני חמש שנים), גם הוא בעוכריו.

Read Full Post »

ההצגה הגדולה בעיר / אריה גור

אתמול השתתפתי בערב הצגת הכוח הגדול העומד מאחורי מועמדותו של ישראל סביון, מזכיר המחוז, לראשות העיר חיפה, ואכן אפשר לומר בביטחון שמדובר בתצוגת כח מרשימה: הגיעו שר הביטחון אהוד ברק (ממש לא מרשים), חברות הכנסת שלי יחימוביץ, קולט אביטל, אורית נוקד ונדיה חילו, השר פואד בן אליעזר, מצנע והח"כ הטרי לאון (שנכנס לכנסת במקומו של אפרים סנה). עליהם נוסף חבר הכנסת "העתידי" – דניאל בן סימון, כפי שהתבטא לגביו ברוך זלץ, יו"ר סניף חיפה בהסתדרות שניהל את הטקס ביד רמה. האולם במלון הר-הכרמל, המכיל כ-400 מקומות ישיבה, היה מלא מפה לפה.

למרות שסביון נאם אחרון, אתחיל דווקא בו (גם כי איני בטוח שתקראו עד הסוף…).
כשברק נכנס לאולם, הוא הסתובב, לחץ ידיים ו"התחכך" עם חלק מיושביו. סביון הסתובב איתו ונראה לי  נבוך מהחיכוך עם הקהל. מאוד אהבתי את הנבוכות הזו של סביון וחשבתי לעצמי שלמרות הדימוי של האיש, יש בו כנראה מידה של צניעות.
גם כשברק נאם, הוא ביקש מסביון לעמוד לידו, ושוב, סביון נראה לי נבוך למדי לעמוד מול הקהל ליד ברק, כאילו שחש שהוא משתתף במין סוג של הצגה, והוא לא ממש אהב את זה – ושוב מצאה חן בעיני הנבוכות (למרות שזו תחושתי האישית)  שחשבתי שהוא חש.

Read Full Post »

מפגש עם מצנע / אריה גור

אתמול בפגישה פתוחה שהתקיימה בסניף המפלגה באחוזה ונכחו בה כ 30 מאזינים,  סיפר עמרם מצנע על ירוחם. איני חושב שיש החולקים על המשמעות החיובית מכל היבט לגבי הליכתו של מצנע להושיע רשות שהייתה אך לפני שנים אחדות עיירה נידחת העומדת לטבוע תחת מבול של בעיות כולל ניהול רשלני של ראשיה, ואין מי שחולק על הצלחתו של מצנע במה שעשה. אני למשל סבור שבמעשיו בירוחם  תרם מצנע למדינה תרומה משמעותית יותר מאשר אם היה נשאר בכיר במפלגת העבודה. על פי שיחה שהתפתחה בינו לבין קבוצה מצומצמת מאיתנו בסוף המפגש, נראה שגם הוא חושב כך.

אחד הקוים המנחים את פעילותו היא ההדגשה שמי שחושב עצמו מסכן ו”בוכה” בכל מקום ובתקשורת שהוא מסכן (כפי שנהגו אנשי ירוחם טרם הגעתו) בסופו של דבר מתייחסים אליו כאל מסכן. המחשבה ש”מסכנות” מביאה סיוע, היא לדעתו שגויה בבסיסה ולכן פעל להעלאת תדמית ירוחם בעיני תושביה כתנאי בסיסי להצלחת שיקום המקום. באותו היבט, זרק לנו (המאזינים) את המשפט הבא: אם אתם חוזרים ומתלוננים שחיפה אינו מקום טוב לגור בו, אל תצפו לכך שילדכם ישארו לגור כאן. לי, המשפט הזה היווה חומר למחשבה.

Read Full Post »