צבעי האזהרה של נחמיה שטרסלר / ניר רייזלר

מזה למעלה משבוע נתונות תחת אש תקשורתית צולבת, כשתי מטרות לסיקור ממוקד, סאגת כהונתו המסוכלת של גלנט והמערכה השנייה במחזה סיכול כהונתו של מוברק. לנוכח כיכובן של שתי הפרשות בכותרות הימים האחרונים, עלולות היו שתי יצירות מופת פרשניות נדירות באיכותן לחמוק מעיני הקורא הטרוד בהתרחשויות המדיניות, מבלי שתזכינה להערכה המקצועית ולתשומת הלב הציבורית הראויות להן. אין להקל ראש במורכבות ההישג העיתונאי אליו הגיע נחמיה שטרסלר בפרסום אותם מאמרים, "מהפכת אוקטובר של מלכת אנגליה" והמשכו, העונה לשם היצירתי "מלכת אנגליה (2)", העוסקים שניהם ברגשות העזים שמעוררת בכותב דמותה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ'. השימוש העשיר שעושה שטרסלר במגוון רחב של ז'אנרים מצליח להפריך את הטענה לפיה הרשימה העיתונאית נופלת בערכה האמנותי מהבדיון הספרותי, ולמעשה מטשטש את הגבול בין השניים. מכל הבא ליד משליך כהן השוק החופשי למרקחתו המבעבעת: מגיבובי שמועות לא מבוססות ובעיקר, בלתי מעניינות, שלא היו מביישות את הצהובים שבטורי הרכילות; דרך עיסוק קטנוני להפליא במידת נחמדותה של יחימוביץ' ובהעדפות ישיבתה במזנון הכנסת; ועד הצגה של עמדותיה באופן פופוליסטי, רדוד ודמגוגי, שלמרבה האירוניה סותר את עצמו. אל מול התפתלות זו סביב נושאים בלתי רלוונטיים, בולט בהיעדרו צל צלו של ניסיון להתמודד עם השקפת עולמה של יחימוביץ' ועם עמדותיה ביחס למציאות החברתית בישראל. במלים אחרות, רק מרכיב פעוט אחד נעדר מאותו מגדל קלפים של רטוריקה חלולה שעורם הפרשן הכלכלי, והוא התייחסות כלשהי לכלכלה.

Read Full Post »