איך יוצאים מהממשלה הזאת / דורון גושן

בימים האחרונים מתרבים הקולות בתוך מפלגת העבודה הקוראים ליציאה מן הממשלה. ביום חמישי האחרון התכנסו בתל אביב עשרות פעילים, בהם דמויות המזוהות עם אהוד ברק, בקריאה לצאת מהממשלה (http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1181072.html).

חשוב לזכור כי היו הישגים למפלגת העבודה בתוך הממשלה. שרי העבודה וחברי הכנסת פעלו כל אחד בתחומו למען קידום האג'נדה של המפלגה.

עם כל זאת, בשורה התחתונה ההחלטה להיכנס לממשלה הייתה החלטה פוליטית שגויה והרסנית. מפלגת העבודה בראשות ברק נחלה תבוסה בבחירות, וכמפלגה המתיימרת להוות חלופה שלטונית היה עליה לקבל את דין הבוחר ולבנות את עצמה באופוזיציה. הפקרת האופוזיציה לטובת מפלגת הקומבינה קדימה, היא מכה קשה לציבור הישראלי. הציבור בארץ אשר בכל מקרה סובל מאדישות וניכור כלפי המערכת הפוליטית, ניצב היום בפני במצב של היעדר חלופה אמיתית לשלטון. קדימה היא מפלגת ליכוד ב': רוב חבריה פרשו מהליכוד אך לפני ארבע שנים. קדימה דוגלת במדיניות כלכלית ימנית. אמנם סביר לחשוב כי קדימה מתונה יותר מן הבחינה המדינית, אולם בהיעדר מנהיג כריזמטי כדוגמת אריק שרון, ובהיעדר אופציות מדיניות מפתות, ההבדל הזה אינו משמעותי דיו כדי להעניק תקווה לבוחר הישראלי אשר מאס בממשלת הימין של נתניהו.
מפלגת העבודה היא החלופה האמיתית לשלטון הימין הלאומני והאנטי-חברתי. אבל ישיבתה בממשלה חוסמת את התקווה למהפך שלטוני אשר יביא לשינוי. כנראה שרבים במפלגה הגיעו לתובנה הזאת, אלא שעכשיו מתברר שלא פשוט כל כך לצאת מן הבוץ הזה. לא נעים להודות בכישלון הידוע מראש של הכניסה לממשלה. יכול להיות שזו הסיבה לאולטימאטום המאולץ אשר מנסה לקשור בין שיחות ישירות עם הפלשתינאים לבין הישארות בממשלה. יש מי שחושב שהאולטימאטום הזה יכול להוות סולם נוח ליציאה מן הממשלה.

אבל מדובר במלכוד. מהממשלה הזאת צריך לצאת, כי מלכתחילה לא היה צריך להיכנס אליה. הקישור להתקדמות מדינית עד למועד מסוים הוא לא נכון ומזיק, וזאת למרות כישלונה המהדהד של מדיניות החוץ של נתניהו. מדיניות זו הביאה את ישראל לבידוד בזירה הבינלאומית, אשר נחשף במלוא חומרתו בעקבות הכישלון המבצעי בעצירת המשט. אבל הצבת אולטימאטום לקיום שיחות ישירות, כאשר ידוע שגם לפלשתינאים ישנה אחריות לאי-קיומן, מציבה את מפלגת העבודה במקום בעייתי. בסופו של דבר הקישור הזה לא אמין.

הסיבות לכישלון מדיניות החוץ של נתניהו עמוקות הרבה יותר מן הפרט הסמלי של קיום שיחות ישירות פומביות מול הפלשתינאים. הסיבה המרכזית נובעת מהתכחשות לבעייתיות שבקיום משטר כיבוש ביהודה ושומרון. הליכוד, כמו גם רבים בחברה הישראלית, לא הפנים עדיין שסיום משטר הכיבוש הוא אינטרס ישראלי. חוסר ההפנמה הזאת מעודד את מדיניות הקיפאון, אשר מובילה לבידוד בינלאומי, ולהתחזקות גורמים רדיקאליים בעולם הערבי.

בעולם אידיאלי היינו מצפים משרי העבודה שיכו על חטא, ויודו בטעות הקשה של כניסה לממשלה. אבל בעולם הזה נסתפק בכך שיצאו מן הממשלה בכל אמתלת שווא אחרת.