חברים יקרים,
שוב אנחנו רואים את ממשלת ישראל ואת שר הבטחון, יו"ר מפלגת העבודה, מתחמקים מחקירת אמת: ועדת בדיקה ? הרי אפילו שר החוץ אומר שאין לנו ממה לפחד. אז אם אין לנו ממה לפחד למה חברי הממשלה הקשורים לנושאי בטחון רועדים מפחד ? כאילו מישהו באמת רוצה לחקור את חיילי השייטת, ברק מצהיר שלא ניתן לחקור את החיילים. מי רוצה בכלל לחקור את והחיילים ? רוצים לחקור את הממשלה, את המנהיגות הבכירה ואת ראשי הצבא איך יתכן שהם פקדו על הצבא לתקוף אזרחים לא חמושים (הרי אף אחד לא טוען שידענו מראש שיש חמושים במשט) . איך, בממשלה דמוקרטית של מדינה עם אורינטציה מערבית לכאורה, מתקבלת החלטה להפעיל כוח צבאי ועוד כוחות מיוחדים, כנגד משט אזרחי באופיו ? ואם כבר הוחלט להפעיל צבא – כל מי שיש לו ניסיון בהפעלת כוחות מול אזרחים יודע שכאשר אתה מפעיל כוח צבאי אתה חייב להיות ביחס כוחות של 1:3 לפחות – חייל אחד על 3 אזרחים. אם יש לך יחס פחות מ 1:3 (כמו למשל בתחילת האינטיפדה הראשונה, או באירוע המשט) אתה מסתכן בהרוגים ופצועים כי חיילים מטבע הדברים לא רוצים למות ובצדק מגינים על עצמם. וגם אזרחים לא חמושים מסוכנים כשהם המון מוסת לא חמוש או משתמשים בנשק קר מזדמן (או כזה שהוכן מראש).
חברים, ההזדמנות הראשונה להראות את נחישותנו ואת כוחנו מתקרבת. ב- 16 ביוני (16 ביוני), יום ד' (ד') מתקיים כינוס פורום מזכירי הסניפים באזור אוניברסיטת תל-אביב (פרטים בהמשך). בפורום אמור להשתתף גם היו"ר, אהוד ברק. זאת ההזדמנות הראשונה בה אנחנו, חברי מפלגה מהשורה ואחרים, יכולים להראות ליו"ר מה אנחנו שווים. אני לא משלה את עצמי, יש רבים שוויתרו, יש רבים שאומרים שעכשיו, בשעה קשה זו, אסור לתקוף את היו"ר כי " גם ככה קשה לו". חבר בכיר ומוערך במפלגה כתב לי שהוא מתבייש שאני לא עומד מאחורי אהוד ברק בשעה קשה זו. אני אעמוד מאחורי כל איש ואישה שמגיע להם. לאהוד ברק לא מגיע. הוא נכשל לכל אורך הדרך כיו"ר המפלגה, הוא נכשל מספר פעמים בהתנהלות האישית שלו והוא גם נכשל כשר בטחון בזמן רגיש ובנסיבות קשות במיוחד. אהוד ברק איננו מנהיג פוליטי – הוא לא נותן תקווה לאף אחד. אסור להיות לויאלים לאנשים שאינם שומרים על ערכי מפלגת העבודה ואינם מוכנים לקחת אחריות, לא על כשלונם במפלגה, לא על התנהלותם האישית הבעייתית ובטח לא על מחדל המשט.
בואו נתחיל את המהפכה במפלגה, בואו ב 16 ביוני להפגין נגד אהוד ברק.
אני מזמין את כולם להתייחס.
בברכה,
עמנואל שחף, מושב חרות
חבר מרכז
עמנואל ידידי,
לא אהוד ברק הוא מקור הצרות של מפלגת העבודה או האובדן המתקרב שלה. ללא שום קשור לשאלה האם אהוד ברק ראוי לתמיכה (בינינו? הוא לא!!!) הרי שהבעייה האמיתית של מפלגת העבודה היא כשלון הקונספציה של הסמכי אוסלו, של "בואו נוותר ונתגמש – ואולי יהיה כאן שקט", של "בואו נגלה גמישות ונעשה שלום של אמיצים (והקרבנות החפים מפשע הם קרבנות השלום) ואולי הערבים יקבלו אותנו בשכונה האלימה בה אנו חיים. זה מה שגרם לאובדן האמון במפלגת העבודה. ושום דבר לא ישנה את זה. עם ישראל לא ממש מטומטם, וגם אם תעמידו ותמליכו בראשות המפלגה אנשים ראויים יותר מברק (הוא לא ראוי – הוא לא ערכי) כגון עופר עיני, עמיר פרץ ובדיחות כגון שלי יחימוביץ', זה לא ישנה את העובדה – מי שנולד יהודי, או החליט שהוא יהודי, והחליט לגור בישראל בין מיליני ערבים מימין ומשמאל, צריך לשאוף כמובן לשלום, אבל להתכונן לגרוע מכל, וכמו שאומר שר החוץ שלנו "להיות חזק". אני מקווה שעוד תתעוררו מחלומות השלום האוטופיים מבית המדרש של אירופה הרדומה, תבינו שאין לנו כל סיכוי לשלום עם האסלאם ותחזרו כולכם לחיק הציונות האמיתית ולא תתדרדרו לזרועותיו המחבקות של הפוסט-ציוניזם, מבית מדרשו של עיתון הארץ למשל.
בברכת רפואה שלמה,
דוד א.