הידרדרות התרבות הפוליטית בישראל / דורון גושן

התרבות הפוליטית בישראל נמצאת בתהליך של הידרדרות המאיים על עצם האפשרות לקיים חברה דמוקרטית. הפוליטיקה הפכה להיות מגעילה בעיני רוב הציבור. הפוליטיקאים מצטיירים כנוכלים הדואגים רק לאינטרסים של עצמם, ורוב האזרחים מדירים את רגליהם מן העיסוק בפוליטיקה. אדישות וייאוש תופסו את מקומם של האקטיביזם והתקווה לשינוי.

אחת התופעות המכוערות והמזיקות בפוליטיקה הישראלית, המאפיינת אולי יותר מכל את הידרדרות הנורמות הדמוקרטיות, היא שינוי כללי המשחק על ידי מי שבעמדת כוח – במטרה להישאר בעמדת כוח. מכיוון שהפוליטיקה הפכה להיות אישית, והפוליטיקאי הפך להיות לעוד קרייריסט המנסה לקדם את הקריירה שלו, החתירה הלא מרוסנת לעמדות כוח נתפסת כיום כלגיטימית.

ההשלכות הן חמורות. הבסיס של הדמוקרטיה הוא עקרון הכרעת הרוב. המיעוט מקבל על עצמו את החלטות הרוב, בין השאר מתוך אמונה שבעתיד דעותיו עשויות להתקבל. אף אחד לא יהיה מוכן להתמיד בתוך שיטה המנציחה אותו כמיעוט. אבל השינוי התכוף והמגמתי של כללי המשחק, כל מטרתו היא לשמר את הכוח בידי השלטון הקיים. אנו רואים את התופעות האלו בכנסת ב'חוק מופז', ובתקנון שהעביר ברק במפלגת העבודה כדי לבטל את הפריימריז. תופעות דומות מתרחשות גם בזירות משניות כמו המשמרת הצעירה במפלגה ששינתה את התקנון לפני שנה כדי למנוע בחירות, וכעת הולכת שוב לשנות את התקנון לטובת מחנה ברק.

את התוצאות אנחנו רואים למשל בפרישה של שני חברי הכנסת האיכותיים פינס ותמיר. פרישתם מעידה על כך שאיבדו את התקווה לשינוי פניה של מפלגת העבודה. היעדר תרבות פוליטית דמוקרטית גרם להם להתייאש מן הסיכוי לשנות משהו במפלגה. הדמוקרטיה מתרוקנת מתוכן כאשר שינוי התקנון בהתאם לנוחות של ברק הופך להיות הנורמה.

זה ההקשר הנכון שבו צריך לבחון גם את ההצעה האחרונה מבית מדרשם של ליברמן ונתניהו, לאפשר את זכות ההצבעה לבעלי אזרחות ישראלית השוהים מחו"ל. הויכוח לגופו של עניין הוא משני כאן; הרי אף אחד לא באמת מתעניין באלו שירדו מן הארץ. המטרה היחידה היא לזכות בבחירות הבאות. ליברמן ונתניהו מאמינים שהימין יזכה לתמיכה רחבה בקרב הקהילות הישראליות בחו"ל, ולכן מציעים להרחיב לשם את זכות הבחירה.

אז עכשיו ברק מוצא את עצמו מתנגד למתן זכות בחירה ליורדים בשם אותן נורמות דמוקרטיות שהוא רומס ברגל גסה בתוך מפלגת העבודה. אני כמובן מקווה שיצליח במאבקו הנוכחי, אבל קשה לנהל מאבק כזה כאשר האמינות היא כל כך נמוכה.

יש צורך להפסיק עם המנהג הקלוקל של שינוי כללי המשחק. יש להבין כי שינוי הכללים כשלעצמו הפך להיות בעיה מרכזית בדמוקרטיה הישראלית. בכל שיטה דמוקרטית יש מגרעות ועיוותים, אבל השינויים התכופים הם כיום הסכנה האמיתית לדמוקרטיה הישראלית. אם כבר עושים שינויים בכללי המשחק, רצוי לעשות אותם באופן מדורג ומבוקר, ולהחיל אותם רק לאחר פרק זמן ארוך של הסתגלות. אבל לאור הידרדרות התרבות הפוליטית – עדיף פשוט להימנע מהם בתקופה הקרובה.