על שולחן ועדת הכספים מונחת הצעת החוק (קישור להצעה – הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה) המבקשת לעגן בחקיקה את המצב הקיים, בו מלגות הניתנות לסטודנטים (לתואר ראשון, שני או שלישי) אינן ממוסות.
בעוד שלסטודנטים מתואר ראשון ניתנת מלגה כפרס הצטיינות או כתוצאה מנדיבות לבו של גוף זה או אחר, לסטודנטים לתארים מתקדמים המלגה ניתנת מדי חודש בחודשו על מנת שיוכלו לבצע עבודת מחקר עבור המוסד האקדמי. לדוגמא, הטכניון דורש בתמורה למלגה לשהות בשטחו מספר ימים בשבוע, וכן אוסר על תלמידי המחקר לעבוד. דרישה זו מביאה למצב בו המלגה היא בעצם "שכר מוסווה", מאחר והיא ניתנת לתלמידי המחקר כתמורה עבור שירות שהם מבצעים עבור המוסד האקדמי.
ההשלכות של פטירת המלגה ממס הן כי המוסד האקדמי רשאי לשנות את גובה המלגה ככל שיחפוץ ומבלי להודיע מראש, והוא אכן עושה זאת חדשות לבקרים. מאחר והמלגה לא ממוסה, לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין תלמידי המחקר לבין הטכניון, ולכן ארגון הסטודנטים לא נחשב כארגון עובדים יציג שההנהלה חייבת לשבת איתו למשא ומתן.
אני מקווה שכל העובדות האלה שכנעו אתכם, חברי החוג, שמדובר כאן במקרה מובהק של שלילת זכויות מעובדים בתואנה כי הם אינם נחשבים לעובדים. אם כן, אשמח מאוד אם החוג ישלח מכתב בנושא המתנגד להצעת החוק (בועדת הכספים חברים בין השאר יחימוביץ' ובן סימון).
אשמח לשמוע את תגובותיכם.
בברכה,
מעין חיים.
hughaifa.wordpress.com 
היי מעיין,
בדרך כלל קשה לנצח ויכוח על מיסוי כאשר הצד השני רוצה לתת פטור ממס. באופן טבעי רוב האהדה מופנית אל מי ש"מיטיב" עם העם על ידי קיצוץ במיסים.
כמובן, אין להסיק מכאן שהפטור המוצע הוא המדיניות הנכונה. הארת יפה על המשמעויות של הפטור הזה. בכל זאת נדמה לי שאם נשאל את המלגאים – הם גם יעדיפו את המצב הקיים, ע"פ ביטול הפטור. הסכמי המילגה הנוכחיים מכילים פסקה האומרת שאם יוחל מס הוא ינוכה מהמילגה הקיימת.
היעדר יחסי עובד-מעביד עדיין לא אומר שאי אפשר להתאגד ולנהל מאבק. אני הובלתי מאבק מוצלח כזה בכפר הסטודנטים שמנע את קיצוץ המלגות.
לסיכום, אני מסכים שעדיף היה לקרוא לילד בשמו – משכורת. אבל צריך למצוא גם משאבים כספיים לשם כך. או לחילופין לדרוש מהאוניברסיטאות לכבד את זכויות המילגאים.
אולי תנסי לנסח מכתב שיפנה את תשומת הלב לבעיות הנובעות מהיעדר יחסי עובד-מעביד, ולא אל עצם הפטור ממס?
היי דורון, תודה על ההתיחסות.
1. "באופן טבעי רוב האהדה מופנית אל מי ש"מיטיב" עם העם על ידי קיצוץ במיסים" – מאחר והמצב הנוכחי הוא שהמלגה פטורה ממס, ממילא אם החוק יעבור המצב הנוכחי לא ישתנה ולכן המלגאים הנוכחיים לא בהכרח תומכים בהצעת החוק. יותר מכל דבר ההצעה הולכת להשפיע על המלגאים שעדיין לא נכנסו למערכת.
2. "הסכמי המילגה הנוכחיים מכילים פסקה האומרת שאם יוחל מס הוא ינוכה מהמילגה הקיימת" – ממילא אם תוכר המלגה כמשכורת יהיו חייבים לשלם שכר מינימום, המצב הנוכחי הוא שרוב המלגות הן מתחת לשכר המינימום ולכן אם יוכרו כמשכורת לא ינוכה מהן מס. גם אם איכשהו עם שכר תירגול יגיעו המלגות לסף המס זה יסתיים בפועל בכמה מאות בודדות של ש"ח במקרה הגרוע, משום שלמסיימי תואר ראשון ושני יש נקודות זיכוי.
3. "היעדר יחסי עובד-מעביד עדיין לא אומר שאי אפשר להתאגד ולנהל מאבק" – זה נכון, אבל ההנהלה לא חייבת באופן חוקי לשבת איתך למו"מ. איך פתרת את העניין הזה בכפר הסטודנטים?
4. "אבל צריך למצוא גם משאבים כספיים לשם כך." – משום מה כשצריך משאבים כספיים לעובדים במוסדות האקדמיים או לסגל הבכיר, תמיד איכשהו זה נמצא – בין אם בהתערבות פוליטיקאי ובין אם בדרך אחרת. זו בדיוק הנקודה: "אין כסף" זה תמיד התירוץ כדי לסכל כל מהלך. בשנים האחרונות הטכניון הכפיל את כמות המלגאים ללא הגדלה של תקציב המלגות, דהיינו כל מלגאי מקבל פחות כסף. אז פתרון אפשרי אחד הוא שסף הקבלה לתארים מתקדמים יעלה – המצב היום הוא שקשה יותר ויותר למצוא מנחה משום שהרבה חברי סגל מגיעים למספר המקסימום של תשעה סטודנטים.
5. "אולי תנסי לנסח מכתב שיפנה את תשומת הלב לבעיות הנובעות מהיעדר יחסי עובד-מעביד, ולא אל עצם הפטור ממס" – כן, אבל העניין הבוער שעומד על הפרק הוא הצעת החוק המציעה לפטור ממס. איך אפשר לכתוב מכתב בלי להתייחס אליה?
שכנעת אותי 🙂
ולשאלתך – ניתן להתגבר על היעדר חובה חוקית באמצעות לחץ ציבורי. גם שהסטודנטים שובתים אין חובה חוקית לנהל איתם מו"מ. אבל אנחנו יודעים שהיו הישגים למאבקי סטודנטים.