ביום שלישי ה22.11 התקיימה ההרצאה השלישית בקורס "סוציאל דמוקרטיה ופעילות פוליטית בישראל" בשיתוף עם המכללה החברתית כלכלית. נושא ההרצאה היה "כוח לעובדים – צורה חדשה להתאגדות". המרצה אמור היה להיות שי כהן, אך לצערנו הוא לא יכול היה להגיע והחליף אותו שי אחר, שהיה מצויין. שי גלי – הוא מרכז מטה חיפה והצפון וחבר בצוות אירגון בכוח לעובדים וחבר בתנועת מאבק סוציאליסטי.
שי התחיל את הרצאתו במספר עובדות מדאיגות. הוא דיבר על הפער החברתי הגדול שקיים היום בישראל. שי טוען שהפער היה תמיד אבל המדיניות הניאו ליבראלית הגדיל אותו למימדים מפחידים. בנוסף לפערים נתון מדאיג עוד יותר היא העובדה שיש מספר גדול וגדל של משפחות שיש בהם אדם עובד שהן עדיין עניות. 40% מכלל העניים
היום בישראל שייכים למשפחה שיש בה אדם עובד אחד לפחות. ובעצם 12% מכל המשפחות העובדות בישראל הן עניות. בתוך זה כלולים גם אנשים בעלי תואר אקדמאי.
לפי שי אחת הסיבות לגדילת הפערים וגידול בעניים העובדים הוא ריסוק העבודה המאורגנת. כמות העובדים המאוגדים בישראל ירד מ80% בשנות ה80 לכ25% היום. משמעות העבודה ללא איגוד היא היכולת של בעלי המפעלים להעסיק עובדים בלי זכויות סוציאליות ותנאים אחרים ללא התנגדות מאורגנת. רוב העובדים המאוגדים היום שייכם להסתדרות. מעבר לכך נכנסו גם חברות כוח האדם שהפכו להיות חוקיות בישראל – דבר שכמובן לא עזר לזכויותיהם של העובדים.
שי הדגיש שבעצם התאגדות לוועד עובדים צריך להיות אינטרס של מדינה דמוקרטית. במדינה דמוקרטית האדם הוא שווה זכויות בכל מקום חוץ במקום העבודה. מקום העבודה הוא דיקטטורה בה יש בעלים שהוא בעל הכוח האבסולוטי. העובד יכול להחליט אם לעבוד במקום או לא אבל מעבר לזה אין לו כוח. דבר זה יכול להשתנות בעזרת וועד מאורגן. הרי בעצם בכל מפעל יש יותר עובדים מעוסקים מבעלים. הדרך לאזן את הדיקטטורה היא בעזרת וועד חזק ומאוגד שיוכל לייצג את האינטרסים של הפועלים אל מול הבעלים של החברה.
וועד עובדים צריך לפעול במספר מישורים בשביל להצליח. ולפי שי הדבר החשוב ביותר לגבי הוועד זה שהוא ייצג את כל הפועלים במפעל ולא רק חלק. חשוב שלכל פועל יהיה ייצוג. הדבר השני שצריך הוא סולידריות. צריך סולידריות גם פנימית וגם חיצונית. אם לא תהיה תמיכה חיצונית בפעילות הוועד היא תכשל.
כוח לעובדים הוא ארגון שקם לפני כשנה וחצי. הארגון קם לאחר שחש שההסתדרות לא עוזרת מספיק לעובדים ולא תומכת בהם. שי נתן מספר דוגמאות לשביתות של וועדי עובדים שלא זכו לתמיכה של ההסתדרות ולכן נפגעו קשות. כוח לעובדים עובד בשונה מההסתדרות. הארגון הוא ארגון דמוקרטי והדרך בה הוא בנוי היא כזה: המנהיגות של הארגון היא מהנציגות של העובדים. על כל 50 עובדים מגיע נציג אחד באסיפת הנציגים שהוא מאין פרלמנט של הארגון. לכן ההנהגה של הארגון קרובה מאוד לשטח ומייצגת אותה. ברגע שוועד של חברה מסוימת מחליט לצאת למאבק נגד הנהלת החברה הוועד המקומי בלבד מנהל את המאבק. לעובדים יש את האוטונומיה בניהול המאבק. העובדים עצמם ולא ההנהגה מחליטים אילו צעדים לנקות ובוחרים את צוות המשא ומתן מבין העובדים – כל זה בהצבעה דמוקרטית. דבר זה שונה מהתנהלות ההסתדרות בכך שלא ההסתדרות מנהלת את המאבק אלא העובדים עצמם. בנוסף חברים אחרים בכוח לעובדים שלא שייכים לאותו ארגון שנמצא במאבק מגיעים להביע תמיכה בארגון השובת. כך לדוגמא בשביתה באוניברסיטה הפתוחה הגיעו חברים מכוח לעובדים וממפעלים אחרים שחברים בארגון לתמוך במאבק ולעזור לעובדים של האוניברסיטה. (יש לציין שגם חוג חיפה הצטרף לכוח לעובדים בשני מאבקים בעבר).
היום יש בכוח לעובדים כ3000 חברים. הארגון זכה למספר הצלחות לא מבוטל ויש עוד מאבקים שכרגע מתנהלים. אחד מההישגים ששי מנה הוא גם ההשפעה על ההסתדרות לפעול יותר למען העובדים שלהם. בעקבות מאבק של כוח לעובדים ברפואה כללית משלימה ההסתדרות פתחה גם במאבק למען כל העובדים בקופת חולים כללית. מעבר למאבקים שי מציין את החשיבות של וועד למקום העבודה. הוא ציין את העובדה שבעזרת וועד יש לאנשים הרגשה של סולידריות. הם מתחילים להכיר את העובדים האחרים בחברה ולהרגיש אליהם קשר. באופן חברתי המפעל משתנה והופך יותר למקום חברתי. אנשים שומעים אחד את השני ורואים אם איזה בעיות חבריהם צריכים להתמודד. הסולידריות הזאת שי טוען היא אינטרס של העובדים. הידיעה על מה קורה לפועלים בעבודה צריכה להיות האינטרס של העובדים במפעל. אינטרס זה אח"כ הופך לערך – לפחות לפי הטענה של שי.
שי סיים בתיאור של התפיסה הסוציאליסטית שלו שהאידיאולוגיה תגיע אחרי יצירת המציאות – ההוויה מעצבת את השקפת העולם. ובעצם השאיפה של כוח לעובדים היא יצירת חברה חדשה. חברה בה יש סולידריות בין עובדים. ושיתוף פעולה וההבנה ודאגה לאינטרסים משותפים. חברה שבה אין ניצול של עובדים ולכולם יש קול שנשמע ומגיבים לו.
בהרצאה הבאה של הקורס ירצה דר' עמי וטורי על "מקורות הנהגת הסוציאל דמוקרטית – הגל הראשון". להתראות ב12.1.
ביום ראשון האחרון (27 לדצמבר) התקיים מפגש של חברי מפלגת העבודה בחיפה. אחד הדוברים היה אורי (בחולם) – מרכז הצעירים במפלגה בחיפה, ולאכזבתי הרבה הוא ביקש מהנוכחים שלא לתמוך בארגון כוח לעובדים.
כחבר מפלגת העבודה וכחבר הנהגת ארגון כוח לעובדים התאכזבתי מאוד מהגישה הזו. לא משנה בעיני אם בחוקת מפלגת העבודה מצויינת ההסתדרות בצורה כזו או אחרת, אני משוכנע שהקשר בין ארגון עובדים לבין הפוליטיקה המפלגתית – קשר שיו"ר ההסתדרות עפר עיני מסמל אותו באופן הבוטה ביותר – רק מזיק לעיניין שלמענו ההסתדרות קיימת: הגנה על עובדים!
ארגון כוח לעובדים פועל אך ורק למען המטרה הזו – הגנה על עובדים! הניסיון לנצל עמדה מפלגתית כדי למנוע תמיכה מגוף שכל חטאו הוא בכך שהוא מבצע את עבודתו נאמנה – פסול בעיני ואני מצפה שגם אחרים יצאו כנגד התופעה.
ארגון כוח לעובדים אינו פועל במישור המפלגתי ואין לו שום עיניין עם מפלגת העבודה. לעומת זאת, מפלגת העבודה חוטאת בגדול בכל הקשור לתפקידה ההסטורי כמפלגת העם. בזמן שמפלגת העבודה חברה בממשלה הנוכחית אנו עדים למפולת קשה בתחום החברתי במדינת ישראל: חינוך שמדרדר, ביטחון שאובד, הפרטות אינסופיות והגדלה משמעותית בפערים החברתיים.
אם גוף אחד יכול לטעון כנגד האחר, הרי שכוח לעובדים יכול לטעון הרבה כנגד מפלגת העבודה וההסתדרות ושני אלה יכולים רק לשתוק תוך כדי הפניית מבטם לריצפה.
אני מציע למפלגת העבודה לעסוק במה שהיא צריכה לעסוק בו – יש לה הרבה עבודה – כשהמפלגה הזו תוכל להיישיר עיניים לעם, אולי תהיה לה גם זכות לומר משהו לגבי כוח לעובדים.