9/7/09
חברים יקרים,
אין זה סוד שימים לא קלים עוברים על מפלגת העבודה. הפיצול הפנים מפלגתי בין חברי הסיעה, וחילוקי הדעות בדבר החוקה הם רק חלק מהתהליכים ההרסניים אותם חווה המפלגה בעת האחרונה.
בחודשים האחרונים, פגשתי רבים מחברי המפלגה בביקור בסניפים או בהזדמנויות אחרות. בכל המפגשים הדגשתי את הצורך לדבר עימכם בפתיחות ובכנות. לעיתים קרובות האמת והביקורת ששטחתי בפניכם על התנהלות המפלגה והחוליים בה היו קשות לשמיעה וחלקכם התקשיתם לקבל את הדברים. לצד זה הערכתם את הכנות שרבים מכם ציינו שלא זכו לה בעבר.
מפלגת העבודה אמנם קטנה בבחירות האחרונות מבחינה מספרית, אך הכותרות והעניין שהיא מעוררת רק גברו ככל שקטן מספר המנדטים. לאחרונה מנצלים לצערי עיתונאים רבים את המצב אליו נקלעה מפלגת העבודה על מנת לפרסם בשמי לכאורה את תוכניותי הפוליטיות, ואת הביקורת שלי על מפלגת העבודה ועל החברים בה. לכותרות השונות העולות לאוויר חדשות לבקרים אין אחיזה במציאות והן משקפות את דעת הכותב בלבד.
רבים מכם שאלו אותי מדוע אינני מצטרף ל"מורדים" ועוזב את מפלגת העבודה. לכולכם השבתי כי בעוזבי את העיתונות לא היה לי ספק כי מפלגת העבודה היא הבית האידאולגי ההולם את תפיסת עולמי. לא פעם ציינתי בפניכם ובפני הציבור את ההערכה שהייתה לי וקיימת עדיין לתנועה שייסדה מדינה והביאה אותי ארצה. עזיבת המפלגה וחבירה ליוזמה של הקמת מפלגה סוציאל דמוקרטית חדשה כמוה כסתימת הגולל על מפלגת העבודה. לא רציתי ואין בכוונתי להיות זה שנתן ידו לפירוקה של התנועה המפוארת הזו.
אינני מסתיר כי יש בי תחושת אכזבה קשה מהאופן שבו מתנהלת המפלגה בכלל והסיעה בפרט. לא לכך ייחלתי כשהחלטתי להצטרף לפוליטיקה. יחד עם זאת, ככל שהייתה לי ביקורת השמעתי, ואוסיף להשמיע אותה בפורומים המפלגתיים השונים. נבחרתי כחבר ברשימת מפלגת העבודה, ובכוונתי להוסיף ולשרת את הציבור מתוך שורות המפלגה.
שלכם,
דניאל בן סימון .
לח"כ דני בן סימון
טוב שכתבת את מה שכתבת.
סברתי שאין זה ראוי , לנטוש מפלגה מספר חודשים ספורים לאחר הבחירות לכנסת. הגלגל הפוליטי נע קדימה ואף אחד מאיתנו לא יכול לקרוא את העתיד (הקרוב והרחוק) המתעתע בנו.
מנסיוני הפוליטי בן עשרות השנים במפלגת "העבודה" אני יכול לציין כי הכל יכול להשתנות. בסה"כ יש לנו מנהיג סביר, שאף פרופסור מכובד, אינו יכול להסביר את פשר התופעה המשונה לפיה הוא מקבל כ-70% תמיכה כשר בטחון, אך לא כרוהמ"מ…
מפלגת "העבודה", רעיונותיה והאידיאולוגיה שלה- אינם יכולם להימחות במחי יד אחת. אנו חייבים לחדד את עמדותינו. אנו חייבים להדגיש את המומנט החברתי- כלכלי. אנו צריכים להתוות דרך מדינית לא מתלהמת, אך ריאלית.
ובכלל- צריך לעסוק באידיאולוגיה, במפלגת "העבודה". עמדותינו צריכות להיות שקופות לחלוטין.וצריך לדבר אל הציבור. הוא ממתין לזה, כי כולם מדברים בפלקטים ובאופן לא ברור.
יש חשיבות עצומה לטיפוח צעירים אשר יאחזו את המושכות לעתיד לבוא. ח"כ כמו אופיר פז-פינס , גם אם הוא "מורד", אין קונים בשוק ולא מוצאים אחד כזה באופן אקראי. יש חובה לקרבו ולהבין את האיכויות שלו כפוליטיקאי וכאדם. לוותר על יולי תמיר,גם זו אווילות.
ובכן, דני בן סימון, תרשה לי כחבר מן השורה אשר תמך בך בפריימריס, לא להתייאש ולא להרים ידיים. מערכת שמועות היתה מאז ומעולם, מכשיר פוליטי במפלגת "העבודה" אינך צריך להתרגש. עליך להמשיך באמת הפנימית שלך, ולהרים את הדגל החברתי, בו אתה מצטיין.
ואם כל אחד מחברי המפלגה ימלא את תפקידו כהלכה – אני סמוך ובטוח שיהיה בסדר. בסה"כ נפלאות דרכי הפוליטיקה ומה שירד עשוי לעלות למעלה…
בכבוד רב
אלי נחמיאס
חיפה