נייר עבודה / נעם ברקוביץ

מפלגת העבודה נתונה כיום במשבר עמוק. המפלגה צנחה אלקטורלית לשפל חסרת תקדים, הנהגתה עייפה ומבולבלת, ומתרבים הקולות הטוענים שהעבודה איבדה את דרכה וסיימה את תפקידה ההיסטורי. גודלם של האתגרים העומדים בפני המפלגה רק מדגיש את חולשותיהם של המנגנונים הפוליטיים שאמורים לחלץ אותה מהמיצר.

על רקע זה מוצעת בזאת תוכנית לחידוש המפלגה, כמנוף להתחדשות ויצירת תקוה פוליטית למדינת ישראל.

עקרונות יסוד

עקרונות יסוד הם שלד שעליו צריך לבנות מבנה, כלי שיש ליצוק בו תוכן. הם הכרחיים כדי לוודא שהמבנים יהיו נטועים בקרקע המציאות ולא מגדלים פורחים באוויר.
1. מסגרות פעולה עצמאיות – כדי שאפשר יהיה להתחיל לפעול לתיקון בלי תלות בתהליכים כלל מפלגתיים, שספק אם יתחוללו.

2. רדיקליזציה – עיון ודיון לעומק, לשורשי הדברים, לבירור מהותם. כדי להבין מה לעשות ולמה.

3. הפיכת הפירמידה – הכיוון והדרך מתקבלים מהשטח ולא נקבעים שרירותית על-ידי ההנהגה. גם מפלגה היא דמוקרטיה ייצוגית.

4. טוטאליות – מציאת דרך, גיבוש מצע ויצירת תקווה בכל תחום. לא רק בתחום החברתי.

5. תורת חיים – המפלגה היא גוף חי ומעורבות פוליטית יכולה להיות נעימה ומהנה.

דרך פעולה

לאחר שמסכימים על עקרונות יסוד יש צורך להטוות לפיהם דרך פעולה. זוהי, לדעתי, מהות העבודה הפוליטית, שאינה נגמרת לעולם. אנסה להציג כמה אפשרויות פעולה על-פי העקרונות שפורטו למעלה, אך לא אציג משנה סדורה, כי משנה כזו יש לגבש בדיון ובהסכמה בין החברים.

1. באשר לסעיף הראשון אציין שמסגרות פעולה אוטונומיות כבר קיימות במפלגה, למשל חוג חיפה. ברחבי הארץ מתגבשים בימים אלו חוגים נוספים. מה שנחוץ, לדעתי, הוא תפיסה רחבה ועצמאית יותר של החוג את עצמו ואת יעודו. החוג אינו צריך להיות מוקד כוח, אלא לשמש מעבדה לרעיונות וחברת הזנק להגשמתם. הייתי שמח לראות קבוצה של חברים הפתוחים לכל רעיון ומוכנים לשקול כל דבר לגופו. למשל, לקבוע יעד לפקוד 5,000 חברים חדשים למפלגה בשנה הקרובה.

2. באשר לסעיף השני – רדיקליזציה – אין לי ספק שמתוך דיון והבהרת מושגי יסוד יתגבשו תובנות רבות ורעיונות לפעולה. למשל, הכל מדברים אצלנו על סוציאל דמוקרטיה, אבל כשניסיתי לברר עם חברי מפלגה מהי בדיוק סוציאל דמוקרטיה איש לא הצליח להסביר לי. איך נסחוף אחרינו את ההמונים תחת דגל שאפילו אנו לא בדיוק יודעים להגיד מהו?

3. הפיכת הפירמידה הארגונית תתרחש מאליה, לדעתי, כאשר הגרעינים הפזורים בשטח יתחילו להיות משמעותיים וליצור מציאות חדשה.

4. בהקשר לטוטאליות אני חושב שהצגת דרך-פעולה בכל התחומים הוא מה שמבדיל בין מפלגת שלטון למפלגות לווין המתמקדות בנושא אחד. אני לא מצליח להבין את אלה בשמאל שאומרים כי "מלאכתנו תמה" בנושא המדיני ביטחוני כי כל המפלגות קיבלו את הרעיון של שתי מדינות לשני עמים. הרעיון התקבל אבל הסכסוך הולך ומר והבעיה מתפשטת גם מול ערביי ישראל. האם אין זה אומר שעלינו למצוא ולהציע דרך חדשה גם בנושא הזה? דרכים חדשות יש להציע גם בנושאים כמו יהדות, חוק וחוקה, איכות הסביבה וכל דבר אחר שיש צורך לפתור, לקדם ולתקן.

5. הסעיף האחרון – יצירת תורת חיים – הוא החשוב מכל, לדעתי. אם החוג יהיה מועדון חברתי שמעניין ונעים לבוא אליו, גוף שתשרה בו אווירה של חדוות יצירה, אחווה ושיתוף – הרי שעשינו את 90% הראשונים של העבודה וכל שנותר לנו הוא 90% השניים.

סיכום

לפני שנים ניסיתי לברר לעצמי מהו המקור ההיסטורי של המונחים ימין ושמאל. מצאתי שהאבחנה נוצרה באסיפת הנבחרים שאחרי המהפיכה הצרפתית, על רקע מחלוקת פילוסופית לגבי טיבו של האדם. בצד ימין של האולם ישבו נציגים שטענו כי יצר האדם רע מנעוריו, ואילו בצד שמאל ישבו נציגים שטענו כי יצר האדם טוב מנעוריו.

שני הצדדים פיתחו את תפיסותיהם החברתיות על סמך עמדות היסוד שלהם. הימנים טענו שמתחת לקליפה הדקה של התרבות היה האדם ונותר חיה טורפת, ולכן נדרש שלטון תקיף כדי לרסן אותו. השמאלנים הודו כי האדם מתנהג לעיתים כחיה טורפת אבל טענו שזה בגלל נסיבות חייו ותחלואי החברה ולא בגלל טבעו הרע, כך שתיקון חברתי, סוציאלי, יתקן את האדם ויצור חברה טובה יותר.

מבחינה פילוסופית טהורה אין אפשרות להוכיח מי מהשניים טועה, אבל ברור שכל תפיסה מובילה לדרך פעולה שונה. הימין פסימי לגבי האפשרות לתיקון האדם והחברה, וכל הפוליטיקה שלו מסתכמת במשפט: "אנחנו נשים סוף לברדק הזה". ואילו השמאל אופטימי מטבע בריאתו ומאמין שפעולה חברתית סופה להביא לתיקון.

אז אם שמאלנים אמיתיים הננו, הבה נפשיל שרוולים ונצא לעבודה.