תוצאות הבחירות לכנסת בחיפה / אלי נחמיאס

תוצאות הבחירות לכנסת בחיפה מהוות הוכחה ניצחת לתהליך של טרנספורמציה של העוצמה הפוליטית בעיר חיפה;  הכוח והעוצמה הפוליטית עוברים מתנועת העבודה, על גילגוליה השונים (מפא"י ו"העבודה")  לידי מפלגות הימין: הליכוד ו"ישראל ביתנו" וכמובן: "קדימה".

 

הבחירות האחרונות לרשויות המקומיות, במיוחד בחיפה- ממחישות טענה זו.  ראש העיר בחיפה, יונה יהב, נמנה על שורות קדימה ואכן מפלגה זו זכתה לקבל 27% מקולות הבוחרים בחיפה ובזה הפכה למפלגה הראשית בחיפה; הליכוד, אשר זכה להישגים קטנים מאד בבחירות לעירית חיפה, קיבל 23% מהקולות. הליכוד ממחיש את הטענה שהבוחר הישראלי מפריד ומפצל בין הבחירות לעיריות לבין הבחירות לכנסת. הישגה של  "ישראל ביתנו"  בבחירות לעיריה מקבלות גושפנקא ב-18% שהיא קיבלה בבחירות לכנסת.

 

"העבודה" , לעומת זאת, זכתה לקבל רק 11% מהקולות בחיפה. הדבר אומר דרשני, שכן בתהליך של עשור אחד בלבד, איבדה "העבודה" את כוחה המונוליטי במה שנקרא בז'רגון הפוליטי: "חיפה האדומה".

 

מפלגת "העבודה" דהיום היא בבחינת אציל שאיבד את נכסיו ואינו יודע מה לעשות לעת סגריר. ננסה לעזור להם, ולהציע מספר הצעות אופרטיביות שיכולות לסייע להם לעמוד מחדש על הרגליים, אם כי יש לזכור  כי – אין קיצורי דרך בחיים ובפוליטיקה, בפרט.

 

• על ,העבודה" בחיפה ובמחוז, לא להסס לצאת לאופוזיציה,  בכנסת ובמערכות פוליטיות אחרות שבהן היא יכולה להיבנות.
• התשתית  הארגונית של "העבודה" בחיפה ובמחוז חיפה, רעועה לחלוטין. עליה לקבל החלטה-האם היא צריכה להמשיך  בשיטת הסניפים, או לאמץ גישה חברתית חדשה של יצירת קהילה פוליטית, באיזורים גיאוגרפיים נתונים.
• על מפלגת "העבודה" לטפח לטווח של 5 שנים לפחות, קאדר של צעירים , אשר יהוו עתודה אישית של מנהיגות מקומית.
• על מפלגת העבודה בחיפה להתכנס בועידה מקומית אשר תמליץ למרכזי הכוח המפלגתיים בת"א- על תפישה אידיאולוגית מגובשת. לדוגמא: אימוץ "דרך שלישית" של סוציאל-דמוקרטיה, המאמצת אלמנטים מסויימים (קונסטרוקטיביים) של תהליך הגלובליזציה לצד גישה סוציו-אקונומית של צדק חברתי, גישור על פני פערים, חלוקה צודקת של משאבי המשק הישראלי ועוד.
• על מפלגת "העבודה"  להתכנס , בפרקי זמן קצובים, ולקבל ולהגיש את עמדות הסניף מעת לעת; זאת, בתחומים  כלכליים, בטחוניים, חברתיים ועוד. ובכלל, על המפלגה בחיפה, לקיים פעילות רעיונית תוססת, תוך טיפוח "אנשי אידיאולוגיה" שנעלמו בהווייה פוליטית  הגשמית של "העבודה".

מפלגת "העבודה" בישראל, נמצאת על פרשת דרכים; חתירה לקואליציה רופפת בכנסת ה-18 עלולה לסתום עליה את הגולל.  לעומת זאת, הליכה לאופוזיציה מטהרת- עשוייה  לגרום לה רק טוב. אין בושה להגיש שאילתות לטובת אינדיבידואלים, כפי שהמחישה לנגד עינינו ח"כ שלי יחימוביץ; דמויות כמו דני בן סימון ואחרים יכולות להעניק מימד של קשר טוטאלי עם הציבור; כלכלן דגול כמו ח"כ אבישי ברוורמן, עשוי לגרום לתסיסה מחשבתית (חיובית) במפלגת "העבודה" , על רבדיה השונים; אהוד ברק, יו"ר המפלגה,  יכול לפתח את המימדים  המחשבתיים של בטחון ישראל, ולעורר פולמוס ציבורי- לגיטימי בנדון; 

 

הנה כי כן, לא אבד הכלח על מפלגת "העבודה". היא גם לא סיימה את תפקידה ההסטורי כפי שקבעו מספר אישים הרחוקים מרחקים אדירים מתחום ההסטוריה הפוליטית;  "העבודה" שהקימה את מדינת ישראל, ביססה אותה וכיום היא ניצבת בפני הצורך לשדד את מערכותיה ולבחון מחדש את כיוווניה האידיאולוגיים.

 

על מנהיגות "העבודה" לזכור כי רק הישארותה באופוזיצה בכנסת, עשוייה להותיר בידה את ההזדמנות לשקם את עצמה. האופוזיציה תכניס בה מימד תזזיתי; האופוזיציה – תגרום לסיעה לעבוד עבודה פרלמנטרית (לעיצים סזיפית) חיונית; האופוזיציה תגרום לה  לחשוב מחשבה פוליטית חדשה, כאשר אין על הסיעה  לחצים  של חיי היום יום הקואליציוניים.

 

עוז לתמורה בטרם פורענות!- אמר אחד מענקי תנועת העבודה, יצחק בן אהרון. ועל מנת שסיעת "העבודה" לא תיעלם כליל, עליה לעשות את השינויים הדרושים.