באמצע המאה ה18 נולד בצרפת לא קיבוצניק אבל אציל ושמו טאיירן. בגיל הגיוס של ימינו, הוא לא התגייס לסיירת מטכ"ל (כי היה פיסח), אלא לכנסייה. בגיל 34 לא היה מפקד צבאי אלא בישוף. במהפכה בצרפתית עזב את הדת ונכנס לפוליטיקה (בגיל 30+, לא 50+). הוא שירת כדיפלומט וכשר חוץ מבריק את הרפובליקה, את הדיקטטורה, את הקיסרות, את המלוכה, שוב הקיסרות ואח"כ שוב את המלוכה. הוא שירת, ללא משוא פנים וללא אבחנה את כל מי ששלט. גם כשהיה טוב גם כשהיה רע. אף אחד לא חשד בו שיש לו תפישה אידאולוגית. אף אחד לא חשב שתוכו כברו. כולם ידעו שהוא מאד אינטיליגנטי וכולם ידעו גם שיש לפניו שתי עדיפויות – טובתו שלו וטובת מולדתו. האם זה מזכיר לכם מי שהוא? היתרון של טאיירן על ברק: טאיירן לא נזקק לקולות ההמון = אנחנו. משותף להם: גם הוא בז לנו. בקיצור – אל תבזבז קולך. אל תצביע/י לחרב להשכיר.
להשאיר תגובה