עמי אילון – מנהיג אולטימטיבי / אריה גור

בניגוד לעמדתו של יצחק עידן שקובע שעמי אילון לא בשל למנהיגות מפני שהוא חיבל בקשר שבינו לבין ציבור בוחריו, אני רואה את הקשר הזה באור שונה לחלוטין.

לדעתי מנהיג מחויב לאמת שלו, כפי שהוא מזהה אותה, על פי תוצאותיהם של המהלכים בפניהם הוא ניצב ולא על פי הקשר או המחויבות שלו כלפי בוחריו. הדוגמה הקלסית היא כמובן הסכם השלום עם מצרים עליו חתם מנחם בגין. אני, למשל, לא חושב שרעיון שעלה בזמנו, שלפני שתוחזר רמת הגולן יש לערוך משאל עם, הוא רעיון נכון. זו בדיוק הדרך בה מנהיג לא צריך ללכת. מנהיג צריך לעשות כל מה שביכולתו כדי לממש את מה שהוא מבין כצעדים נכונים למימוש חזון, ולא את מה שרוצה ממנו קהל בוחריו, שיכול להיות מונע משיקולים שרב בהם הרגש ומועט בהם הידע ויכולת הניתוח. כשאני בוחר מנהיג, אני נותן לו את המנדט לנהל את העניינים עליהם הוא מופקד למשך כל תקופת כהונתו ובסופה אחליט אם אבחר בו שוב על פי תוצאות פעולותיו ולאו דווקא על פי הבטחותיו שנתנו בתחילת הדרך. יותר מכך, אם הנסיבות מחייבות, אתאכזב אם במקום לפעול כראוי, יפעל המנהיג מתוך "פחד הקהל". אין ספק שאחת מהתכונות החשובות של מנהיג היא יכולתו לעמוד מול תומכיו ולבצע את מה שצריך לבצע מבלי לחשוש מהתגובה. לדעתי כך בדיוק עמי פעל ולכן הוא גם נתפס כשונה ולא ברור בעיני רבים דווקא משום שהם רגילים ומצפים לפעילויות פופוליסטיות של מנהיגיהם. 

ככל שיצא לי להבין את פעילותו של עמי אילון, בעיני הוא פעל כמנהיג, ולא רק זאת אלא כמנהיג שלא פעם לקח החלטות שהיו ביודעין לא פופולריות, ושעלו לו ביוקר רב. בניגוד למה שנתפס בציבור כזגזוג מצידו, הוא לקח בכל פעם את ההחלטה שנראתה בעיניו נכונה מבחינת התועלת שהוא יכול להביא למפלגה או למדינה, מבלי להתחשב באותו קשר שבינו לבין בוחריו. כך למשל הודיע שהוא לא יאבק פוליטית מול ברק, כי היה משוכנע שטובתה של המפלגה מחייבת אותו לנהוג כך. כך החליט עמי להכנס לממשלה, כשראה שהתפקידים המוצעים לו – חבר הקבינט הבטחוני ויו"ר ועדת השרים לביקורת המדינה – אכן ימלאו את התפקיד בתוכן, וזאת ללא קשר לדברים שאמר קודם. אני גם לא חושב שיש עוד הרבה פוליטיקאים בנוף שלנו, שמישהו כל הזמן מזכיר להם מה הם אי-פעם אמרו, שלא לדבר על פוליטיקאים שעשו מעשים חמורים (ופליליים) והם עד היום בצמרת הפוליטיקה, מבלי שמישהו יזכיר להם איזו נשיקה נשכחת בשעה שפרצה איזה מלחמה איומה שנראה שגם אותה "שכחנו",  או מי שלמרות היחס ל"מזקירותיו" מקבל על חשבון המדינה משרד מפואר, ועוד ועוד שערוריות שנחשבות כקליפת השום.

את עמי אילון לא ניתן "לתפוס" במעשי שחיתות. הנה פוליטיקאי, שלשם שינוי פועל למען הענין בו הוא מאמין. על רקע זה הוא הצטייר בעיני כמנהיג עם פוטנציאל גדול מאוד. בניגוד אליו, אסור לשכוח את ההתנתקות של שרון, שנעשתה בניגוד לקשר שלו עם בוחריו, אבל ברקע שלה תמיד עלה החשש שהיא קשורה לחשדות שהועלו נגדו, ואסור לשכוח למשל את ראש הממשלה הנוכחי אהוד אולמרט, שמאמציו להשכין שלום עם סוריה נחשבים בעיני רבים כניסיון להסטת דעת הציבור מהחשדות המופנים כלפיו.  

סופו של דבר, מנהיג אמיתי נמדד על פי  מעשיו ותוצאותיהם. הקשר בין מנהיג לבין בוחריו חשוב רבה פחות.

עמי אילון אכן איבד את הקשר עם תומכיו כשעזב את מפלגת העבודה בצעד שנראה לא מתוכנן ובלי שהציג איזה חזון מגובש שהיה מאפשר להזדהות עם המהלך הזה, אבל טועה לדעתי מי שחושב שמהלך כה לא מתוכנן מהווה את ההוכחה לכך שפעילותו של מנהיג צריכה להיות מודרכת על פי הקשר שלו עם קהל תומכיו.