אתמול התקיימה הקרנת הסרט "שיטת השקשוקה" באולם רפופורט בחסות סינמטק חיפה והמכללה החברתית-כלכלית. כל הכרטיסים אזלו, והאולם, המכיל כ-400 מקומות, היה מלא מפה לפה. הסרט, שהחל עם ההכרזה -"עם קום המדינה היו רק כ-10% מההון בישראל בידיים פרטיות, והיום כ-40% מההון נמצא בידי 20 משפחות, ותהליך הריכוזיות רק הולך וגובר" – מוכיח הכרזה זו באמצעות הסיפור על האחים עופר, הלכה למעשה.
תמונת המצב שהתגלתה בסרט, של הקשר הון-שלטון, היתה עגומה ומדכאת. במיוחד מדכא היה לראות את המתנות שהעניקה המדינה לאחים עופר, בצורה של עסקאות, שנעשו ללא כל הסבר מניח את הדעת. יונה יהב, בהופעת יחיד מעוררת גיחוך (במקרה הטוב) – "אין דבר כזה קשר הון ושלטון, הכל שטויות במיץ עגבניות" – הצטרף לשורה של פוליטיקאים ואנשי תקשורת, כאלי לנדאו, רון חולדאי ורפי גינת, המקורבים לאחים עופר ותומכים בפעילותם. זוית הראיה החיפאית, הקשורה לזיהום האוויר הקשה הנגרם מפעילותם של מפעלי "החברה לישראל" שבבעלותם המלאה או החלקית של האחים עופר (חיפה כימיקלים, בתי הזיקוק ועוד) כמו גם נושא הפרטת "צים" היתה חשובה ומרכזית.
הסרט עצמו היה מרתק. קטעי האנימציה המבדחים בסגנון משחק המונופול, שהיו משולבים בו, רק הוסיפו לאווירה המדכאת ולתחושת חוסר האונים שלנו כאזרחים. עם תום ההקרנה עלה מיקי רוזנטל על הבמה, לקול תשואות סוערות, ושיתף את הקהל באחדות מן החוויות שעברו עליו במהלך הכנת הסרט. מיקי טען שעד היום אף ערוץ טלביזיה לא מוכן להקרין את הסרט כפי שהוא, כולל ערוץ 1, שמוכן לרכשו בתנאי שיתבצעו בו "שינויים מיזעריים". במהלך דיון קצר של שאלות ותשובות עם הקהל, אמר מיקי שהבעיה העיקרית, כפי שהוא רואה אותה, היא הפסיביות שלנו כאזרחים. אנחנו תולים את האשמה באנשים כאלה או אחרים, באנשי ציבור, פוליטיקאים או פקידי אוצר, בעוד שהבעיה האמיתית היא מה אנחנו מוכנים לעשות כדי שהמצב הזה ישתנה. עיקר הבעיה, לתפיסתו, היא שהאזרחות הישראלית שלנו באה לידי ביטוי בהליכה לקלפי אחת ל-4 שנים, בעוד שאזרחות אמיתית פירושה מעורבות יום יומית בחיי הקהילה והמדינה כדי שמצבים, כמו אלה המתוארים בסרט, לא יחזרו על עצמם.
מיקי ציין את חשיבותו של ערוץ תקשורת ציבורי, כגון זה שמנסה קבוצת "שקוף" להעלות, כדי למנוע תקשורת מגוייסת "מטעם", והודה להנהלת הסינמטק בחיפה, כמו גם הנהלת הסינמטקים הארצית, על שעמדו לצידו ואיפשרו את הקרנת הסרט למרות כל הלחצים וההפחדות.
ולכל המאוכזבים שלא הצליחו להשיג כרטיסים – מיקי אמר שניתן לקנות DVD של הסרט ויתכן אף שתהיה הקרנה חוזרת בסינמטק חיפה בחודשים הקרובים.
hughaifa.wordpress.com 
תודה לנורית, קישורים להעשרת הדיווח:
אתר הסרט שיטת השקשוקה- עם מועדי הקרנות נוספות ואפשרות להזמין די וי די
http://www.shakshuka-movie.com
יוזמת שקוף – חשוב להצטרף לקרוא ולכתוב
http://www.shakoof.org.il/
בזכות נורית אישתי ואני ראינו את הסרט ואנו מאד מודים לך על כך!
למרות שאני בטוח שבסופו של יום הסרט יוקרן גם בטלויזיה.
הסרט עשוי מצויין להדגשת המסר שלו – כמו שמיקי רוזנטל אמר לאחר ההקרנה שההפרטה נמצאת בשלב השלישי והמסוכן של גניבת הזהות של כולנו שלב שבו אנו מוכנים שהמתעשרים על חשבון כולנו יקבלו לגיטימציה ע"י תרומות למוזיאונים שנקראים על שמם או חולי סרטן שניצלים בזכות האחים עופר או להבדיל ש"גיידמק המושיע" אירגן מחנה אוהלים לפליטי צפון הארץ במלחמת לבנון.
מבחינה זו הסרט חזק והמסר חשוב אבל לדעתי הסרט מפספס את הצגת הצד השני של הבעיה ועלול להשאיר אותנו בתחושת חוסר אונים לגבי האפשרות להציל את 60% הנותרים של הנכסים המצויים עדיין בידינו והוא להראות ולהדגיש ש"אם כל חטאת" היא אידיאולוגית ההפרטה שנותנת בידי קומץ פקידים אקראי בשירות המדינה את האפשרות להחליט על מכירת נכסי מדינה לפרטים.
השיטה הזו מאפשרת למשפחות ההון לתחום מספר קטן של אנשים בממשלה שבאמצעותם ניתן להגיע לנכסי הכלל. המסר שחשוב לנו הוא שאת השיטה יש לתקוף ע"י שינוי האידאולוגיה של השילטון באופן שנכסי מדינה לא ניתן להפריט בהחלטת פקידים אלא במשאל עם.
הסרט הופך את משפחת עופר ל"רעים האולטימטיביים" אך יש לזכור שלכל עיסקת הפרטה יש את ה"נותנים" ויש את ה"לוקחים" עופר רק לקחו – אידיאולוגית ההפרטה ופקידי הממשלה נתנו את הנכסים של כולנו בזול.
זה לא מודגש מספיק בסרט ובזה, לעניות דעתי, ניתן להלחם ע"י תמיכה בשילטון שאידאולוגית שולל הפרטה ומכביד עליה בחוק ע"י הוצאת סמכות ההחלטה עליה מידי הפקידים.
כיו"ר ועד עובדים אני עומד מול תהליכי הפרטה הפכפכיים ומוזרים בחברה בה אני עובד מאז ה1 בינואר 2002.
נדהמתי מהתחושה שליוותה אותי במהלך כל ההקרנה – אני חי את הסרט הזה! (כולל ההתייחסות לזיהום אויר).
מנסיוני האישי, לא ניתן לסמוך על המדינה בכל הנוגע להפרטות ובימים אלה ממש הגשנו בגץ נגד המדינה בנושא.
לא רק שהמדינה פועלת לטעמנו באופן תמוה, היא גם מזניחה רכוש ששייך למעשה לכלל אזרחי המדינה ומפקירה אותו לידיהם של בעלי ההון. כפי שלמדנו על בשרנו, המדינה גם מתעלמת באופן מוזר מיכולותיה לבצע פעילות הנדרשת להשבחת הרכוש. ברור לכל בר דעת, שאם המדינה רוצה למכור רכוש השייך לה, וזו זכותה, עליה למכור את הרכוש בשווי מכסימלי, ולא לנקוט באוזלת יד בלתי נתפסת ובלתי מוצדקת שבסופה אותו הרכוש ימכר כשהוא בשפל.
אנחנו כרגע בשני תהליכים משפטיים בנושא ההפרטה אצלינו, אראה כיצד מתקדם הנושא ואח"כ אפרסם מאמר על ההפרטה כפי שאני רואה אותה, והשורה התחתונה, כאמור, שהסרט של מיקי רוזנטל מתאר את המצב כהוויתו.
אריה
לצעריי הסרט"שיטת השקשוקה" מספר סיפור אמת, אבל לא את כל האמת.
[הוא כמדומני גם לא מתימר לספר את כל סיפור ההצלחה העסקית של משפחת עופר]. –
בעיני הטוב בסרט הוא, שהוא מעורר מחשבה. אבל: ניהול חברות, אשר בבעלות המדינה, מושפע מטבע הדברים לעתים משיקולים זרים. מינויי מנהלים היו ,לפחות בעבר, מושפעים משיקולים פוליטיים.לא פעם מינויים אלו לא היו מוצלחים למרות שהמנהלים היו אנשים הגונים. כתוצאה מכך נגרמו הפסדים ועבור אלו נאלץ לשלם משלם המסים. דבר זה כמובן לא מחויב המציאות , בדיוק כפי שאין זה מחוייב המציאות שרכוש הכלל ימכר מתחת לערכו .
בהזדמנות זאת חג שמח לכולכם! שלמה פלטי