ביום שלישי, 2.9, התקיים מפגש בו השתתפתי, בבית התנועה הקיבוצית בתל-אביב, בנוגע לשאלת הקמת מטה סוציאל-דמוקרטי חוצה מפלגות או הקמת מפלגה חדשה סוציאל-דמוקרטית במקום מפלגת העבודה.
במפגש השתתפו כשלושים איש שאת רובם לא הכרתי. חלק היו חברי התנועה הקיבוצית, כמו יואל מהרשק, חלק הציגו את עצמם כחברי תנועת יסו"ד (ישראל סוציאל-דמוקרטית), הגיעו שני נציגים מארגון המורים המתנגדים לרפורמת "אופק חדש", היו שהגיעו מן האקדמיה (כמו פרופ' דני גוטווין ופרופ' אורי זלברשייד), מן העיתונות הגיע דניאל בלוך מכפר סבא, משדרות הגיע מנהל מכללת ספיר, מחיפה הגיעו שי כהן מארגון "כוח לעובדים" והחברה להגנת הטבע, רפי קימחי מרכז המכללה החברתית-כלכלית באיזור הצפון, אריה גור ועוד רבים וטובים מכל רחבי הארץ.
את המפגש ניהל אורי יזהר, ממשאבי שדה. היות ולא רשמתי פרוטוקול תוך כדי המפגש, הדברים שנכתבים כעת הם בגדר זכרון בלבד. יחד עם זאת שני דברים עלו בבירור במהלך המפגש: כל הנוכחים, ללא יוצא מן הכלל, היו שותפים לדיעה שמפלגת העבודה בקריסה. היו רק וריאציות בנוגע למידת הקריסה – האם מפלגת העבודה רק "על הקרשים" או שהיא כבר בגדר בר-מינן. אלא שלאחר ההסכמה פה אחד בנוגע למצבה של מפלגת העבודה, נשאלה השאלה "מה עושים" – ועל כך היו הדעות חלוקות מקצה לקצה.
למעשה היו הנוכחים בחדר חלוקים לשני מחנות:
מחנה אחד, אותו ייצג אורי זילברשייד, טען שמפלגת העבודה מיצתה את קיומה ועל כל החרדים לגורל הציונות ומדינת הרווחה להקים מפלגה חדשה, סוציאל-דמוקרטית, שתחליף אותה. אורי טען שאין זמן להתלבטויות, הזמן הקצר מכתיב התנהלות נחושה לקראת הבחירות הקרבות, והיות וההציבור התומך במפלגת העבודה אינו יודע היום למי להצביע, יש סיכוי גדול למפלגה סוציאל-דמוקרטית שתתפוס את מקומה. למעשה, בסוף הדיון, הודיע אורי באופן רשמי על הקמתה של מפלגה שכזו, אם כי לא נכנס לפרטים בנוגע לשמה, תקציבה והתנהלותה העתידית.
מחנה שני, אותו ייצג דני גוטווין, טען שיש לחזק את האלמנטים הסוציאל-דמוקרטיים בתוך המפלגות הקיימות ולנסות ליצור מטה סוציאל-דמוקרטי לתיאום ביניהן. ההיסטוריון אודי מנור התבטא בשצף קצף כנגד הופעתה של מפלגה קיקיונית חדשה וטען שאין לה כל סיכוי, ולדעתו הצטרפו רוב נציגי תנועת יסו"ד, שהעדיפו פעילות חוץ-מפלגתית מאשר פעילות מפלגתית לשמה. סופו של דבר הסכים דני גוטווין שגם להקמת מטה סוציאל-דמוקרטי בתוך המפלגות יש אופק של הקמת מפלגה חדשה, אלא שזו לא אמורה לקום כעת, אלא רק ברגע שהשטח יהיה בשל לכך.
אורי יזהר סיכם את המפגש באמרו שלאור קיומם של שני המחנות – כל מחנה יבדוק את התכנות ההערכות אותה הוא מציע, ויביא את מסקנותיו למפגש הבא, שיתקיים ב-6.10, בבית התנועה הקיבוצית.
בהקשר זה, אנא ראו את ההתפתחות האחרונה בנושא הקמת מפלגה חדשה בלינק
http://www.blacklabor.org/?p=3542
hughaifa.wordpress.com 
התאכזבתי קשות מהמפגש. אומנם האנשים נראים ונשמעים כולם כאנשים לעניין, אבל כגוף – זה ממש לא זה.
זו הייתה פגישתי הראשונה איתם, האזנתי בקשב רב לכל הדוברים, ולא הצלחתי להבין מה בעצם הגוף הזה רוצה.
למשל, חשבתי שאני בא לגוף שהנושא סוציאל-דמוקרטיה בראש מעיניו, אבל לפחות חלק מהנוכחים מסרבים להשתמש במושג הזה באופן רשמי כי זה "עלול לפגוע בסיכויי ההצלחה". אני לא מבין את הגישה הזו, ואני חושב שמתאים לפה המשפט מהסרט "הטוב הרע והמכוער" IF you have to shoot shoot – don't talk. אם אתה חושב שהבעייה הבוערת במדינה היום מיוצגת היטב על ידי צמד המילים סוציאל-דמוקרטי, אז למה להצניע זאת? מצד שני, הדהימה אותי החשיבות שייחסו חלק מהנוכחים להכנתו של מצע ביטחוני. איני יודע מהי מידת הבנתם של הנוכחים בנושאי ביטחון – אבל גם אם כן, ברמה הסוציאל-דמוקרטית, נראה לי שאת נושא הביטחון אפשר להשאיר ממש לסוף. יש הרבה דברים שכולנו רואים בעיניים וכולנו צריכים לפעול לתיקונם הרבה הרבה לפני כתיבתו של מצע ביטחוני.
להתרשמותי, הגוף האמור הוא גוף מבולבל, למרות שהוא "חדש" יש בו כבר משיכות לכיוונן של מפלגות שונות שבדרך, או מפלגות שכבר הוקמו. לא זיהיתי כיוון ברור וחד שאני יכול ל הזדהות איתו.
אריה
לאריה גור,
אני מבין את התסכול שלך מהפגישה, אבל צריך לזכור שהיא רק צעד ראשוני מאד בדרך להקים כוח שמאלי, או סוציאל-דמוקרטי רציני. התאספו אנשים מכל קצווי הארץ, מקבוצות שונות, וטבעי שבהתחלה יש התלבטות לגבי האופי שהגוף הזה יקבל. זה שונה מאד מגוף מקומי שאנשיו מכירים זה את זה כבר זמן רב יחסית, יש לו זירה מוגדרת ותחום עניינים מוכר.
נקודת המוצא היא שמפלגת העבודה "גמרה את הקריירה", עומדת בפני קריסה בבחירות הקרובות או דעיכה מתמשכת במשך עוד כמה שנים. מהערכת מצב זו החל המהלך הנוכחי. בוואקום הקיים יש עוד גופים שמנסים את כוחם וצריך לבחון עם מי אפשר להתחבר ועם מי לא.
אז כיצד מקימים כוח סוציאל-דמוקרטי בעל חיוניות ועוצמה? את זה יודעים רק לאחר ניסוי וטעיה. סביר להניח שלא כל מי שהתחיל גם ימשיך, כי למרות המכנה המשותף יש דעות שונות וכיוונים שונים. מכל מקום, אני לא סבור שהכותרת 'סוציאל-דמוקרטיה' פירושה רק עיסוק פרטני בנושאים ספציפיים, אלא גם ובעיקר, גיבוש אלטרנטיבה כוללת, שמאלית, למציאות בישראל שהיא עגומה למדי, כידוע לכולם.
כדאי לתת הזדמנות גם ליוזמה שלנו ולא להתייאש מהתחלה מפני שהמפגש לא ענה על ציפיות מוגדרות. לפני שיורים, צריך להכין את הנשק וגם לדעת לכוון למטרות הנכונות.
בברכה, אורי יזהר