מפלגת העבודה קורסת (חדשות ערוץ 1 ליל שישי) / אריה גור

אתמול  הייתי כנראה אחד מהבודדים שצפו במהדורת  החדשות של ליל יום שישי בערוץ 1. עוד במהלך היום סופר במהדורות החדשות על נפילתה של מפלגת העבודה בעיקר כתוצאה ממה שנראה כטעויות משמעותיות של יו"ר המפלגה – והסיבה לצפייה בחדשות הערב בטלביזיה  הייתה רק  כדי לשמוע מה יש לערוץ 1 לספר על מפלגת העבודה, ואכן הייתה כתבה ארוכה בנושא.

ברמה הכללית דובר על קריסתה של מפלגת העבודה, וחמור מכך, הדעה הרווחת אצל אנשי הערוץ היא שאין במפלגת העבודה מחליף לברק. אם ברק יאלץ לפרוש מראשות מפלגת העבודה, תהייה בעיה ברמת הממשלה מפני שציפי לבני – אם תיבחר – נתפסת כאחת שצריכה לידה ביטחוניסט נוסח ברק. לאחר מספר דקות בהם הדגישו אנשי הערוץ שמפלגת העבודה בקריסה (פעם 19 מנדטים היה קו אדום, היום כבר יש קו שחור… ועוד ניסוחים דומים) הובא לשידור חי וארוך משה שחל.

בגדול הסביר משה שחל שהמפלגה אבדה את ערכיה. המפלגה אינה שייכת לאיש אחד וצריך להקים ועדת חקירה כדי לדעת כיצד הידרדרה המפלגה לשפל כזה. המראיין הציע לשחל לחסוך את כל ועדת החקירה כי האשם הוא ברק – אבל שחל חזר והדגיש שצריך לבדוק את כל מה שקרה במפלגה ולא רק איש אחד. שחל לא נתן קרדיט לעמי איילון כאשר המראיין שאל אותו אם זו לא הייתה טעות שברק עמד בראש המפלגה במקומו של עמי.

לסיכום, מי שראה אתמול חדשות ערוץ 1, הבין שמדובר במפלגה שקורסת, שהמנהיגות שלה לא מתפקדת נכון ושאין למנהיגות זו תחליף, שיתכן שיו"ר המפלגה הוא אדם מושחת, שהמפלגה תקבל על פי הנראה היום רק 11 מנדטים בבחירות הבאות – והכי חשוב, שלא ברור עכשיו מהו המוטו של המפלגה בימים אלה.

אחד הדברים שציערו אותי כתוצאה מהכתבה הזו, הוא אי-ההתייחסות המוחלטת לעמי איילון כמנהיג אלטרנטיבי למנהיגות המפלגה. עמדתו של עמי איילון הייתה תמיד שהוא לא יוצא נגד חברי המפלגה שהוא חבר בה. זו אולי עמדה שיש להעריכה במסגרות של לוחמים שחייהם תלויים אחד בשני, אבל אינה נראית נכונה בעיני ככל שהדברים קשורים במהלכים פוליטיים. לצערי הרב (וגם יצא לי לומר את הדברים לעמי בהזדמנות אחת) כל האומץ והתהילה שדמותו של האיש מכילה – אינם באים לידי שמץ של ביטוי בהתנהלותו הפוליטית. אני מניח שעמי חושב ומתכנן את מהלכיו והוא בודאי נעזר ביועצים, אבל לדעתי קולו חייב להישמע בברור ועכשיו. אני לא חושב שלכל מי שבחרו בעמי איילון ונתנו בו את אמונם, מגיע עכשיו שקט חברי ששורר בין שני לוחמים מהוללים ואמיצים – וזאת על חשבון המצוקה הנוכחית של המפלגה.

אריה  גור