אתמול הייתי כנראה אחד מהבודדים שצפו במהדורת החדשות של ליל יום שישי בערוץ 1. עוד במהלך היום סופר במהדורות החדשות על נפילתה של מפלגת העבודה בעיקר כתוצאה ממה שנראה כטעויות משמעותיות של יו"ר המפלגה – והסיבה לצפייה בחדשות הערב בטלביזיה הייתה רק כדי לשמוע מה יש לערוץ 1 לספר על מפלגת העבודה, ואכן הייתה כתבה ארוכה בנושא.
ברמה הכללית דובר על קריסתה של מפלגת העבודה, וחמור מכך, הדעה הרווחת אצל אנשי הערוץ היא שאין במפלגת העבודה מחליף לברק. אם ברק יאלץ לפרוש מראשות מפלגת העבודה, תהייה בעיה ברמת הממשלה מפני שציפי לבני – אם תיבחר – נתפסת כאחת שצריכה לידה ביטחוניסט נוסח ברק. לאחר מספר דקות בהם הדגישו אנשי הערוץ שמפלגת העבודה בקריסה (פעם 19 מנדטים היה קו אדום, היום כבר יש קו שחור… ועוד ניסוחים דומים) הובא לשידור חי וארוך משה שחל.
בגדול הסביר משה שחל שהמפלגה אבדה את ערכיה. המפלגה אינה שייכת לאיש אחד וצריך להקים ועדת חקירה כדי לדעת כיצד הידרדרה המפלגה לשפל כזה. המראיין הציע לשחל לחסוך את כל ועדת החקירה כי האשם הוא ברק – אבל שחל חזר והדגיש שצריך לבדוק את כל מה שקרה במפלגה ולא רק איש אחד. שחל לא נתן קרדיט לעמי איילון כאשר המראיין שאל אותו אם זו לא הייתה טעות שברק עמד בראש המפלגה במקומו של עמי.
לסיכום, מי שראה אתמול חדשות ערוץ 1, הבין שמדובר במפלגה שקורסת, שהמנהיגות שלה לא מתפקדת נכון ושאין למנהיגות זו תחליף, שיתכן שיו"ר המפלגה הוא אדם מושחת, שהמפלגה תקבל על פי הנראה היום רק 11 מנדטים בבחירות הבאות – והכי חשוב, שלא ברור עכשיו מהו המוטו של המפלגה בימים אלה.
אחד הדברים שציערו אותי כתוצאה מהכתבה הזו, הוא אי-ההתייחסות המוחלטת לעמי איילון כמנהיג אלטרנטיבי למנהיגות המפלגה. עמדתו של עמי איילון הייתה תמיד שהוא לא יוצא נגד חברי המפלגה שהוא חבר בה. זו אולי עמדה שיש להעריכה במסגרות של לוחמים שחייהם תלויים אחד בשני, אבל אינה נראית נכונה בעיני ככל שהדברים קשורים במהלכים פוליטיים. לצערי הרב (וגם יצא לי לומר את הדברים לעמי בהזדמנות אחת) כל האומץ והתהילה שדמותו של האיש מכילה – אינם באים לידי שמץ של ביטוי בהתנהלותו הפוליטית. אני מניח שעמי חושב ומתכנן את מהלכיו והוא בודאי נעזר ביועצים, אבל לדעתי קולו חייב להישמע בברור ועכשיו. אני לא חושב שלכל מי שבחרו בעמי איילון ונתנו בו את אמונם, מגיע עכשיו שקט חברי ששורר בין שני לוחמים מהוללים ואמיצים – וזאת על חשבון המצוקה הנוכחית של המפלגה.
אריה גור
לצערי רוב מה שנאמר בכתבה נכון. הבחירה באהוד ברק הייתה נוראית. גם הבחירה שאני בחרתי, של עמי איילון, לא נראית מוצלחת. עמי מיקם את עצמו כפרשן במקרה הטוב, עם המכתב השבוע שנשלח לאחר מעשה, וללא פעילות פרלמנטרית בעלת משמעות.
האנשים המנוסים האלו, שמצטרפים לפוליטיקה בכדי להיות ראשי ממשלה או כלום, לא תורמים לנו הרבה.
לעומתם קרן האור הבולטת היא שלי יחימוביץ, עם פעילות פרלמנטרית בנפח של מפלגה שלמה. היא גם תואמת את המותג של מפלגת העבודה כמפלגת הסוציאל דמוקרט הישראלית.
ממילא בנושא חוץ ובטחון אין לעבודה ייחוד לעומת קדימה (שזה הישג חשוב), וברק הבטחוני לא מספק תשובה – לא לתושבי עוטף עזה, ולא להורדת מאחזים ביהודה ושומרון או כל מהלך של חיזוק אבו מאזן ואוכלוסית הגדה ותומכי הפת"ח, שיכול למנוע השטלטות חמאס גם בגדה.
לפיכך, מפלגת העבודה צריכה לעשות אחת מהשניים:
1) להצטרף ולהיות החטיבה הסוציאל דמוקרטית של קדימה
או
2) שתשים בראשה את אופיר פינס, בוז'י הרצוג, או מי מדור ההמשך שנכון לשבת מספר שנים באופוזיציה ולבנות את הסוציאל דמוקרט הישראלי, עם אפשרות איחוד של מר"צ לתוכה.
האמירות התלושות מהמציאות של ברק ש"ביום האמת המצביע יתעורר מהסרט וידע במי צריך לבחור" הן סימן נוסף לניתוקו מהמציאות ולזה שהוא אינו מבין באיזה סרט הוא נמצא.
אם ברק יהיה מועמד המפלגה בבחירות, כנראה שאצביע קדימה בכדי לתמוד במבנה שלטוני סביר של מפלגה מובילה חזקה, שיש לה יכולת לבצע מהלכים מדיניים, כלכלים וחברתיים המתבקשים.
איל, אני מסכים איתך לגבי שלי יחימוביץ.
לגבי השמות האחרים שהזכרת, לא הייתי מהמר עליהם בכלל. האלטרנטיבה להנהגת המפלגה לא יכולה לבוא לדעתי מהמובילים הנוכחיים שכן היכולות שלהם משתקפות במצבה הירוד של המפלגה – ועם עובדות קשה להתווכח.
אריה
אני כמובן מזועז מהמצב אם כי ביסו"ד ובקרב חברים נוספים צפינו אותו
אני לא מבין איך אפשר לנתח כל כך נכון את הבחירה מברק, להתלהב מיחימוביץ' ועוד להצהיר על כוונה לתמוך בקדימה בתגובה אחת- אשמח להסבר
שלי יחימוביץ' אגב תומכת ללא עוררין בברק מאז הסיבוב השני בפריימריז (מצער מאד) ומצד שני- מציבה אמירה סוציאל דמוקרטית ברוב ההזדמנויות (ראוי להערכה)- קדימה לעומת זאת היא ההתגלמות המושלמת של ניאו ליברליזם אופורטוניסטי וחסר כל מחוייבות – פוליטיקה פוסט מודרנית של "קץ ההיסטוריה" בה הכל אישי והשחיתות היא שיטה- כמו שלמדנו שהדברים מתנהלים בחלקים ניכרים של מפלגת העבודה
צריך להפוך את העבודה או לפצל אותה- בשום אופן לא להכנע לתמוך בקדימה
אריה שלום לך
אתה צודק וגם אייל צודק. אבל אי אפשר כל הזמן להיות או לואילי או מחכה למשיח. מנהיגות לוקחים בכוח, ועמי נבלע בממשלה שאיש לא יודע מה הוא עושה שם. מתמיכתו בברק, לא יצמחו לו כנפיים… הוא יוכל אולי ללכת ברגל אבל לא לעוף… חייבים לכפות עליו לצאת חוצץ נגד מה שקורה במפלגה, להיבדל מהכבשים ולהתחיל לפעול לשינוי אמיתי. כשהיה כאן הוא אמר שהוא לא מסכים עם כל מה ששלי יחימוביץ עושה. אבל, רבותי, היא עושה זו עובדה. עמי צריך לחבור למי שעושה ולא רק ל"ציפורה"… בושה למנהיג של מפלגה, על שאול מופז, סתם גנרל, לא היה מעז לקרוא לו "שאולי"ת כי הוא גבר…
על החוג שלנו להיות עוד יותר פעיל כי בתקופות ביניים כאלה, זה הרגע לפעול בכל הכוח הרוחני והתקשורתי על מנת להביא לשינוי.
אני תמיד נותנת שתי דוגמאות למהפכות מוצלחות: מוטי אשכנזי בהפגנת היחיד שלו, הפיל את גולדה ואת דיין שהיו מנהיגים נערצים במיוחד. והסטודנטים בצרפת, במאי 68 הפילו את דה גול, שהיה המנהיג בה הידיעה
אם רק תרצו, שום דבר לא ישאר בגדר הגדה
בלומה
בלומה,
מאחר ואת פרופסור לספרות, הייתי מבטא את דברייך כך:
ועמי נבלע באפלוליות ההולכת ומתגברת של הממשלה וצערינו גדל מנשוא בראותינו שגם הממשלה הבאה לא תביא קרן אור לחיינו.
אריה
אני שמעתי את הכתבה תוך נהיגה ואני מסכים בכאב חריף עם דיאגנוזת ההתרסקות. אני גם מסכים עם הקביעה שנכון להיום איני רואה בתוך העבודה מחליף ראוי לברק. לכן נכון להיום המסקנה של משה שחל שעל המפלגה להגדיר מחדש את דרכה (גם אם הדרך היא דרכה המסורתית של מפלגת העבודה) יש להגדירה מחדש במונחים עדכניים שמובנים לציבור ובלשון שתבהיר מצד אחד עד כמה המצב הנוכחי פוגע ברובינו פרט לעשירים ומאידך עד כמה העשירים תלויים בנו מפני שהכסף הגדול מגיע מהמיסים שלנו. אם שני הדברים הללו יובהרו יתכן ומסה גדולה מספיק של הציבור יתמוך בשינוי הדרך לכיוון של
1. עצירת ההפרטה
2. חינוך איכותי באחריות המדינה
3. העדפת העבודה על פני הקיצבאות בצורה של מיסוי שלילי לאדם העובד גם במס הכנסה וגם במע"מ עד לגובה של שכר מינימום הוגן.
4. עידוד האחריות האישית של האזרח למתרחש בסביבתו ע"י הקמת מנגנונים שיאפשרו לתלמידים להיות אחראים ולהשפיע על ניקיון בית ספרם או לאזרחים בשכונה לניקיון סביבת ביתם. ייתכן שתרומת האזרח לסביבתו צריכה להתבטא בגובה החזרי המס שהוא מקבל בצורה של הנחה במס הכנסה ומע"מ.
5. אחריות גדולה יותר לשמירה על הסביבה ברמת הפרט כל אזרח מקבל "מכסת השפעה על איכות סביבה" פחות נסיעות, פחות צריכת מים, חיסכון בחשמל וכדומה ואם הוא עומד "בהתנהגות חוסכת" הערך שלה מצטרף (לאחר מעשה) לגובה ההנחה במיסוי.
6. הפרדה בין הניהול הבטחוני של המדינה לניהול הכלכלי חברתי שלה.
כמובן שלא ניתן בכמה שורות לתת תוכנית שלמה ומגובשת. הכי חשוב למצוא את הדרך לצרף את ההמונים לדרכך וזאת ע"י עקרונות עשיה ולא סיסמאות שאינן מובנות.
לצערי אני שותף למשה שחל שכרגע יש להגדיר את הדרך והחזון ואח"כ אך לא פחות חשוב למצוא ולתמוך באנשים (אני מקווה בתוכנו) שיצליחו להגשים את הדרך.
שבוע טוב לכולם
צפיתי עכשיו בכתבה באתר האינטרנט של הערוץ הראשון. משה שחל אמר שם שעל המפלגה לבדוק מה יש לה להגיד בשלושה תחומים:
1) בטחוני
2) חברתי-כלכלי
3) בהיבט השחיתות
לדעתי בהיבט הבטחוני דרכה של מפלגת העבודה אומצה ע"י כל המפלגות כמעט, ולכן אין זה הקרדום בו יש לחפור כעת, או הדגל סביבו צריכה המפלגה להתלכד
בתחום החברתי כלכלי בודאי שיש למלפגה מה לתרום. בעניין הזה אני מסכים עם פרופ' דני גוטווין שעל המפלגה לחדד מאד את מסריה ולהיות נחרצת במצעה, עם כי זה לא מספיק: הציבור שבע הבטחות ומצפה לראות מפלגה שמקיימת, לא רק מבטיחה
בהיבט השחיתות: המפלגה חייבת לשנות דרכה, וכדי לסמן שעשתה כן, להחליף את ראשיה. אין מנוס מכך, הציבור (וגם כנראה חברי המפלגה, אני לפחות) לא יאמינו לצעדים נחושים פחות. אני אישית הייתי שמח לראות בראש המפלגה צמד שמסמן בדיוק את נקודות 2 ו3, עמי איילון ושלי יחימוביץ', שניהם נקיים מרבב בהיבט יושר אישי, עמי איש בטחון מוצהר ושלי כחוד החנית של הסוציאל-דמוקרטיה החדשה.
אני סבור שחוג חיפה צריך לפעול בכיוון, מבחינתי כחבר מפלגה טרי (מדי) לא ברור מה זה אומר מבחינת צעדים קונקרטיים, אבל נראה לי שכדאי ליצור (או לחדש) את הקשר עם שלי יחימוביץ' ולדבר על ליבו של עמי שעכשיו הזמן להניף את דגל המרד
אני מצטרף לאריה גור, ופונה לעמי אילון בבקשה להשמיע את קולו יותר בטלויזיה וברדיו.
אני כבר 57 שנים בארץ ועל פי רוב הצבעתי למפלגת העבודה, בה אני חבר.
אני, יחד עם הרבה חברים במפלגה ומחוצה לה, לא אצביע למפלגת העבודה בבחירות הבאות, אם אהוד ברק יישאר בראשה.