להחזיר עטרה ליושנה – מדוע אין להקים מפלגה סוציאל דמוקרטית חדשה / עו”ד אברהם הללי

שלום לכולם,

אני עוקב וקורא את הדברים שנכתבים ונשלחים . כמובן שיש לי דעות ועמדות התואמות רוח תנועת העבודה ואני ומשפחתי מבין אוהדיה הותיקים.

אבקש להעיר לכל אלה המנסים להקים ולהציע מסגרות התארגנות חדשה ושונה ממה שידוע כתנועת העבודה.

אבקש להזכיר לכולם כי בכל הזמנים לא חששתי כי תנועת העבודה, וכמובן כונתי למפלגת העבודה על גלגוליה השונים, תחפש לשמור על רמת יצוג של “חרות” לשעבר ותהיה מרוצה מכך. תנועת העבודה היא הבסיס עליו קמה המדינה וכל המפלגות והתנועות האחרות שלו מעליהם את רעיונותיהם ומטרותיהם, ואמצו את אשר מאז ומעולם דגלה בו תנועת העבודה שבראשה עמד בן גוריון, גלילי ואלון ועוד רבים וטובים. רק כאשר אמצו את דרכיה ותוכניתה המדינית של תנועת העבודה יכלו להוסיף ולהתקיים. מי זוכר עוד את ארץ ישראל משני עברי הירדן, או את ארץ ישראל השלמה, או את פועלה של ההסתדרות הכללית שהיתה ברובה מתנועת העבודה, קופת חולים הכללית, ההתישבות העובדת, הכשרות הנוער ועליה להתישבות קיבוצית שיתופית וכיוצא בזה, שהכל היום מתהדרין בהם כאילו הם יוצריהם ומולידיהם של דרכי העבודה ותורותיה.

הקדמה זו באה להזכיר לכל המבקשים להקים תנועות נוספות , חדשים “ומבריקות” כי תנועת העבודה איבדה את השלטון והדומיננטיות בארץ, כאשר חברים טובים מתוכה יסדו את ד”ש וסברו כי זו תהא דרכה של העבודה, אך הם סללו את הדרך לקיצוניות של חרות ולקפיטליזם של הציונים הכללים ותנועות העדתיות והדתיות, שמעולם לא הכירו בציונות ובעקרונות תנועת העבודה. שנת השבר היתה 1977. לולא חברי תנועת העבודה לא היה מה שנקרא מח”ל או הליכוד, שקם מרסיסי מפלגות זעירות קיצוניות ובוחלות בכל מה שקרוי עבודה ועקרונותיה. כיון ששום דבר לא ליכד את ד”ש נקרעה לגזרים, אך קודם לכן הרסה את תנועת העבודה. זו היתה “תרומתה”!

מכאן ואלך החלה הירידה, כאשר קמו כל פעם תנועות רדיקליות או “מעין ליבלרליות”  שמרכיביהם היו חברי תנועת העבודה, אבל בקשו להפרד ממנה ולהקים גופים עצמאיים בחשבם שהם אלה שיביאו גאולה לעם ולמדינה. גם השומר הצעיר שהתחבר לפלגים המתפוררים של אלה שריסקו את מפלגת העבודה כמו אלוני ור”צ, ואחרי כן יוסי שריד נושא דגל טוהר המדות, ויוסי ביילין על כל נסיונותיו להציג עצמו כיודע הכל בתחום המדיני, שבעקיפין פגע בתדמיתה של המדינה כמדינה “גזענית” או מדינה שאיננה ככל המדינות, ולא זכר כי המדינה קמה כמדינה יהודית, מדינה שהכירו עמי העולם כמדינה יהודית ואין להתביש לאמר זאת. גם המפא”יניק רפול גיבור המלחמה, ואפילו אריק שרון הפלמחני”ק, שבשאיפתו להיות המנהיג התחבר לימין. גם הוא לא הצליח אלא רק כאשר אימץ את קוי הפעולה המדינית של תנועת העבודה: שתי מדינות - ערבית ויהודית, ושמירה על צביונה היהודי של המדינה. אם נשים לב, רק כאשר אימצו את הקו המדיני והחברתי של תנועת העבודה, כאילו הם יצרו דרך זו, תפסו עמדות ותמיכה.

ומה עכשיו: עוד תנועה ועוד פיצול שיחסל את תנועת העבודה כליל? מי היא עכשיו קדימה, אם איננה בעקרונותיה המדיניים כתנועת העבודה מימים ימימה, אליה עברו ואותה חיזקו הנשיא שמעון פרס, רמון ודליה איציק ובכך החלישו אותה. מעטים מן הצעירים זוכרים כי רק דרכה של תנועת העבודה צלחה בהקמת מדינה יהודית, בחזקה ובעצמאותה ובהיותה מדינה “מעצמתית זעירה” המחוזרת רק בזכות מה שעשו גדולי מנהיגיה בשלוש עשוריה הראשונים.

אולי נחשוב על דרכים להחזיר עטרה ליושנה ולהיות מנהיגים של העם ולא מנהיגים שנותנים חסות לעם.  אולי נעשה שוב לקרב את הנוער והצעירים אשר לא “ידעו את יוסף” שיכירוהו וישובו אל מקורותיהם העשרים בחכמה ודעת ובמעשים טובים. להחזיר עטרה ליושנה, זו הסיסמה שצריכה להדריך את כולנו ולא נוסטלגיה, אלא שאיפה להגיע למה שהיינו ולהיות הראשונים כפי שהיינו, כי רק כך הטבנו עם העם והמדינה.

בברכת חברים  

אברהם הללי עו”ד – נוטריון